יום שני ואנחנו בדרכנו לנסיעה קצרה למכרות המלח, עם הכוונה מפטרה החמודה מהפנסיון, שאמרה לנו לחפש את אוטילה בכניסה.
יצאנו לדרך של כ 30 ק"מ, שמש נעימה, נופים פתוחים, ירוק ומים והרבה תירס.
תוך כחצי שעה הגענו לעיר טורדה Turda ולמכרות המלח.
הגענו למרחב תיירותי עם מעט דוכנים פתוחים (היה מוקדם כנראה) והמשכנו לכניסה, שם מצאנו את אוטילה שהתגלה כמנהל הקבלה במקום, ולכן הכניס אותנו ללא תשלום, ועוד הוסיף הדרכה קצרה לגבי המדרגות, הבטיח שאין הרבה.
צילמנו את המפה והתחלנו את המסלול.
קודם כל היו קצת מדרגות ישרות כלפי מטה, נוחות ורחבות במיוחד.
אחר-כך היה מסדרון ארוך חצוב במלח, עם קירות בגווני אפור ואכן בטעם מלוח, אין ספe שזה מלח אמיתי. הלכנו בזהירות לאורך המסדרון אבל גילינו שהזהירות מיותרת – אין סכנת החלקה. 
חלפנו על פני חדר עם סיפור החציבה וכל מיני כלים ישנים שהיו בחלונות ראווה, והגענו לעוד מדרגות, הפעם קצת יותר ציוריות ופחות מודרניות, אבל עם מעקה חזק והירידה למטה הביאה אותנו לאולם קטן ממנו ניתן להשקיף למטה, לראות את העומק הרב והרבה אורות ומבנים מעניינים.
שוב הגענו למדרגות, עוד יותר עתיקות, ירדנו, הלכנו במסדרון והגענו למעלית שיורדת 13 קומות למטה. איתן החליט לרדת במדרגות ואנחנו העדפנו במעלית, ולמרבה הפליאה הגענו יחד לאולם ענק עם אנשים, משפחות וילדים, בפעילות תוססת.
קודם כל משמאל ראינו מעקה, ומבט למטה הבהיר שיש עוד עומק לאולם הזה, עם אגם קטן למטה שאפשר להכנס לסירות הצהובות ולחתור. לא ירדנו.
אחר כך הלכנו עד לקצה, לגלגל הענק שהיה שם, וחזרנו לאורך כל המשחקים ומתקנים שנמצאים במקום, כך שבילוי טיפולי הופך להיות שעשוע שהילדים רוצים להגיע אליו.
כמובן שיש גם חנות מזכרות, אם רוצים לקנות חתיכת מלח אמיתית מהמכרה (קניתי), ובעיקר – הרבה מלח בכל גווני האפור האפשריים, בדוגמאות שונות, נטיפים, התגבשויות ורצפה שכולה מלח.
חזרנו לנקודת ההתחלה והרגשנו שמספיק, אז עלינו באותה הדרך, אותן מדרגות, אותם סיבובים, והגענו חזרה לאולם הכניסה. אמרנו תודה לאוטילה, שאלנו לאן כדאי להמשיך והוא המליץ קודם כל לראות את האגמים הקטנים בחוץ, ואחר-כך לנסוע לכפר קטן שלדבריו זהו הכפר הכי יפה ברומניה. אז יצאנו החוצה לאגמים.
מסתבר שגם להם יש ים המלח, אפילו שניים, אבל ממש קטנים. עלינו לבריכה הראשונה, והצילומים נעשו מהבריכה השניה. היה יום שמשי ביותר ואפילו אישה שהשתזפה ליד הבבריכה העליונה. כנראה הקר שלנו הוא החם שלהם.
עברנו את טורדה, לאורך הדרך היו דוכני פירות וירקות אז עצרנו באחד וקנינו קצת פירות טעימים להפליא.
הנסיעה עברה בכביש משובש למדי (עד כדי כך שעצרנו בדרך לוודא שאין פנצ'ר בגלגל), אבל יפיפה, בין הרים, עצים, נוף מדהים של תחילת סתיו… הנה סרט קצר מהדרך
ואז הגענו לכפר רמטיאה – Rematea.
החנינו את הרכב והתחלנו לטייל, קודם כל ליד בריכת המים/מזרקה של הכפר, שזורמת למטה בעיצוב נחמד. המשכנו לדרך שעברה בין בתים יפים ומטופחים, עד המרכז הקטן של הכפר, שם היו שתי אטרקציות מיוחדות – כנסיה שנראית כמו הארמון של סינדרלה, ובאר ישנה שאפשר להפעיל ולשאוב מים צלולים וקרים.
את הכנסיה צילמנו בהתפעלות, ואת הבאר הפעלנו כמובן –
בסיבוב הגלגל שבצד, העלאת הדלי עם המים, לשפוך אותם ב"כיור" המיוחד בתוך המבנה ולראות איך הם זורמים בצינור שיוצא בצד השני.
נחמד ביותר!
טיילנו עוד קצת בכפר, ראינו שיש גלריה אבל היא היתה סגורה. לידה היו שתי חנויות עם מוצרים מקומיים לתיירים אבל משום מה לא קנינו כלום. דוקא דברים נחמדים, אבל לא מצאנו משהו מתאים, והנה חזרנו שוב לחניה ברחבה עם בריכת המים.
עוד הליכה מסביב לבריכה, ובזה מיצינו את הטיול בכפר, עלינו לרכב ויצאנו חזרה לדרך, אבל לא לסוף הטיולים היום.
מהר מאד הבנו שכבר צהרים ומתחשק לאכול איפשהו. איתן אמר שתחנת דלק שחונות בה משאיות מעידה על מסעדה טובה, אז נכנסנו למסעדה בתחנת הדלק בפאתי טורדה ואכן לא התאכזבנו: מרק, שניצל, פירה, חצילים כמובן, כי אי אפשר בלי, ולא צריך יותר. אוכל פשוט וטעים, מנהלת משמרת דוברת אנגלית כדי להזמין את האוכל בלי להתבלבל, ומלצרית שלא ידעה מילה אחת באנגלית אבל זריזה ויעילה, עם חיוך גדול שהבינה כל מה שאמרנו ונתנה יופי של שירות.
שבעים ומרוצים יצאנו למסע חזרה לקלוז', למנוחת צהרים בפנסיון.
אחר הצהרים הלכנו עם מיכה לשתות קפה ב"מרטי", שם התפנקנו על משקאות מיוחדים כמו קפה עם פירות יער, ועל עוגות כבדות וטעימות להפליא.
מאחר והשמש לא שקעה החלטנו לקחת מונית ולנסוע לצד השני של העיר, לדשא של מלון בלוודרה שנמצא בראש פארק נחמד המשקיף על העיר. הגענו בדיוק בזמן כדי לראות איך העיר נצבעת בזהב, השמים בורוד ואנחנו בצעיפים כי התחיל להיות קר.
נסינו לרדת דרך הפארק אבל הנתיב הסתיים באמצע, אז חזרנו, ותוך דקות ספורות הגיעה מונית שהחזירה אותנו לפנסיון, כדי לצאת שוב לארוחת ערב במסעדה של הויקינגים –
מסעדה שמגישה קבבים מעולים לפי מטר.
הזמנו מטר אחד בלבד, שהגיע על קרש ארוך ומשני צידיו לכל האורך פס של קבבים, שהספיק לשלושה סועדים רעבים (ועוד מנה צמחונית אחת), עם המון צ'יפס, חרדל, וודקה ושמחה בלב.
בזה הסתיים יום מלא הפתעות טובות,
ואת כל התמונות אפשר לראות בלחיצה על התמונה הקטנה של איתן באוטו בתחילת היום.
*** כדי לראות את התמונות בגדול אפשר ללחוץ על הסימן של מצגת שיקופיות בפינה השמאלית של המסך כשעוברים לתמונות.
 |
| רומניה 7-9-2015 |
