אחרי שהיינו בשוק הפנינים הבנו שלא מתחשק לנו לעבור שוב את מסלול המוכרות המעצבנות, ולכן שאלנו על מרכז קניות מקומי נורמאלי, כזה שלא רודפים אחרינו שנקנה.
שירלי המנהלת שמחה על השאלה, נתנה לנו שם של מקום, ציירה על המפה איפה הוא, הסבירה איך להגיע לתחנת האוטובוס הקרובה ולאיזה מספר לחכות, והבטיחה ששם המחירים מקומיים, והמוכרים שקטים.
קמנו לבוקר נינוח, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לתחנת האוטובוס. הגענו ונעמדנו בתור שחיכה לאוטובוס מספר 2.
כדי להיות בטוחות שאנחנו במקום הנכון, שאלנו שוב אם זו התחנה למקום שכתוב בפתק, אמרו שכן, אבל האוטובוס לא הגיע. חיכינו עוד קצת והחלטנו לקחת מונית, אולי פחות חוויה אבל יותר יעיל ומהיר, וגם ככה נסענו כמעט 20 דקות (קרוב).
צילום לשני הכיוונים הראה המשכים מבטיחים ואנחנו נכנסנו פנימה.
גילינו מרכז מסחרי מרווח ביותר, המון חנויות, חלקן חנויות מותגים ורובן חנויות מקומיות. כל קומה מוקדשת למשהו אחר, ואנחנו פשוט התחלנו ללכת בשיטתיות, עם כיוון השעון, קומה אחרי קומה.
התרכזנו כל-כך בקניות, שלא יצאו מזה צילומים, ולמען האמת גם לא הרבה קניות, אבל חווית הגודל היתה מרשימה ביותר, כי בשלב כלשהו מצאנו מעבר (בקומה 5) לבניין מקביל שנמצא מאחור, ושם שוב כל קומה מוקדשת לנושא מסויים, כשהקומה שהגענו אליה התמקדה באירועים וחתונות. הכל אדום ונוצץ, מלא מלא דברים מיותרים שאנשים קונים למסיבות, ותמונה אחת כן הצליחה – של זו שבסבלנות גדולה עשתה קשרה בד רשת לקשת שנועדה לחתונה. היו עוד הרבה כמוה, ממש תעשיה שלמה.
אחרי שהלכנו לשם והלכנו לפה, מצאנו קצת דברים קנות והרבה דברים לראות, חיפשנו גם משהו לאכול ולא היה שלט לכיוון כלשהו. שאלנו מישהו איפה יש מסעדה, והוא לקח אותנו לכל אורך הקניון הענק הזה לקצה השני, הביא אותנו לשתי מסעדות אפשריות ונשאר להבטיח שמצאנו מה אנחנו רוצות.
אכלנו, שבענו, יצאנו, נחנו ליד המזרקה והחלטנו שמספיק להיום ואפשר לחזור לגסט-האוס.
בערב הסתובבנו ברחוב הראשי, הלכנו לזארה, H&M, לנובו ועוד חנויות רשת עולמיות, עם מחירים לא סיניים בעליל, ומבחר כן סיני שלא ממש התאים לנו, וככה הרווחנו חוויה ולא העקנו על המזוודה דברים מיותרים. עייפות ומרוצות חזרנו לארוחת ערב טעימה, התבוננות ברחוב הנחמד שלנו וסיכום יום.
אפשר להגיד שזה היה יום מנוחה יחסי, בלי עתיקות והסטוריה, עם חוויה סינית מקומית נוספת.
מחר ארמון הקיץ.