בוקר חדש בגווילין, התחלנו בטיול קצר לפארק הסמוך, לראות את הבוקר בעיניים סיניות.
התחלנו עם מוזיקה ומניפות, קבוצת נשים עם מורה קשוחה, שהנחתה אותן ודיברה הרבה…
בכל מקרה המראה מרהיב, נעים לדעת שככה פותחים את הבוקר, בצבעוניות מתנופפת.
המשכנו לטייל בפארק כי הבטחתי שיהיה טאי-צ'י, ואכן מצאנו נשים שהתאמנו ותירגלו יחד יותר ריקוד מטאי-צ'י, אבל כשגמרו היתה הפתעה.
בבוקר כשיצאנו מהחדר לקחתי איתי את החרב, הן ראו שאני עם חרב וביקשו שאבוא ואדגים להן מה שאני יודעת. נו, מה, לסרב להזמנה כזו? בטח שלא, אז נתתי הופעה קצרה, ואמא צילמה אותי בהתלהבות.
אחר כך המדריכה באדום עשתה קאטה איטית והיה מרשים ביותר לראות אותה, ואחריה האישה בשחור בזריזות מהממת של נזירי שאולין עופפה לה לכל מיני כיוונים, נופפה את החרב וקיבלה מחיאות כפיים סוערות. 
ואז שוב ביקשו ממני, וככה בלי לדבר בשפה משותפת מצאנו דיבור משותף משלנו והיה מרגש ביותר.
אחרי שנגמרה האטרקציה המשכנו בטיול, היו עוד אנשים שטיילו במקום, ולמרות מזג האויר הערפילי, או אולי בזכותו, המקום נראה קסום למדי.
עצים ענקיים, גשרים ואגם והשתקפות ומה צריך יותר מזה, רק לצלם ולשמור את התמונות בזכרון.
עברנו בצד השני של האגם והפעם ראינו את ספינת דרקון האבן שאתמול עלינו עליה, ומכאן נראית כאילו תיכף יוצאת להפלגה. הרבה סירות קטנות עברו במים הלוך וחזור, אנשים עובדים באמת כשאנחנו מטיילות.
הגענו לגשר ושם היתה גינה שלמה של עציצים, יפיפיה, כמובן שווה צילום,זה הגשר שבערב עמדו בו זמרים ושרו – אישה גמדה עם קול גדול והרבה קהל מעריך, וגבר שניגן במקצועיות מרשימה, אבל לא בסגנון שאנחנו נעצרנו כדי לשמוע.
המשכנו עוד קצת לאורך הנהר, הנוף פשוט לא מפסיק להיות יפה, לא משנה מאיפה מסתכלים, ואז חזרנו חזרה מהצד השני. החלטנו שהגיע זמן לאכול משהו, עברנו לרחוב פנימי יותר וראינו מסעדה שיש בה רק נשים, כולן יושבות על כסאות קטנים כמו בגן ואוכלות ברעש גדול.
חשבנו שיכול להיות נחמד לנסות את מה שהן אוכלות שם, נכנסנו וביקשנו מה שיש. קיבלנו מרק, פתיתים מוזרים, שרימפס, פטריות, אצות, עוד כל מיני דברים חריפים מאד!!! ישבנו ואכלנו והתפעלנו מהשונות של האוכל, היה טעים אבל היה חריף, והיה משעשע ביותר. כנראה שלא אכלנו כמו שצריך, כי אחר כך גילינו שאפשר להוסיף עוד מרק, ובטח יש דרך אחרת לאכול את הדברים, אבל אנחנו נהנינו מאד.
לפני הצהרים ואחרי ששבענו חזרנו לגסט-האוס כדי לארוז את כל הציוד ולהמשיך הלאה. התוכנית – אוטובוס ליאנגשו, הגעה לגסט-האוס שם, התמקמות וטיול בעיר.
החדר הגדול והנעים, הנוף הנשקף מהחלון, השקט והקרבה למרכז, כל זה הפך את המקום לאידיאלי ביותר, והצוות התייחס נפלא, ממש תענוג.
יצאנו לרחוב הראשי, תפסנו מונית ונהג אדיב שהסיע אותנו עד לתחנה המרכזית. שם ניגשנו לרציף הנכון, ועלינו על אוטובוס רגיל נוח למדי, ממש כמו בכל תחנה מרכזית אחרת בארץ או בעולם.
הדרך יפיפיה, שעה נסיעה בין שדות אורז, בתים משני צידי הדרך ולאט לאט נוספו גם ההרים עם הצורות המוזרות, לשם מועדות פנינו, עד שהגענו ליאנגשו.
בעיר עלינו על עוד מונית שלקחה אותנו לגסטהאוס, בדרך עירונית לא מרשימה במיוחד, לא נקייה, ובסופה הגענו לאמצע שום מקום. זו היתה הפתעה, חשבנו שאנחנו ממש ליד המרכז אבל נראה שטעינו.
התמקמנו במלון, חדר ממש קטן, נוף נחמד אבל לא משכנע, והחלטנו לעבור למחרת לגסט-האוס אחר שהכרתי מהנסיעה הקודמת, ובינתיים להנות ממה שיש. טיול קצר בסביבה הראה שיש שם אפילו מרכז טאי-צ'י (אבל המורים לא היו, נסעו לסמינר איפשהו), ולמעשה אנחנו די קרובות לנהר רק מהצד השני, יש הרים מסביב, צמחיה, שקט, כפר, נעים ונחמד אבל לא מה שחיפשנו.
אחרי זה הזמנו מונית ויצאנו לעיר.
היינו עייפות, היה חם, היה רועש, הרגשנו קצת לא בנוח בכל העיר הזו, במיוחד אחרי השקט והיופי בגוילין, ולכן הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לנהר ולהנות מהנוף הטבעי. רחובות שלמים של המון אנשים, הרבה חנויות, מאד תיירותי, המוני וסואן.
ליד המים לעומת זאת היה קצת יותר רגוע, עם דייג שבדיוק לקח את הקורמורן שלו והפליג הביתה, ואנשים שהצטלמו ליד המים.
גם אנחנו הצטלמנו.
היה כבר לקראת ערב, העברנו את הזמן בעיר גם כשהחשיך, ולפי התכנון קבענו לפגוש את המונית שתסיע אותנו להופעה שעל גדות האגם. בשעה היעודה עמדנו ליד הגשר וחיכינו, בשלב כלשהו עברה מונית והנהג סימן לנו להכנס. נכנסנו, הגענו להופעה ואז הסתבר שזה לא הנהד ששילמנו לו אלא מישהו שסתם לקח אותנו וניסה לעשות עלינו כסף. זה המעצבן, אני צעקתי, הוא צעק, אני לא הסכמתי לשלם, הבחורה האחראית במקום הבינה את הסיפור וניסתה לעזור כמיטב יכולתה, וזה היה פשוט מרגיז. בסוף היא שילמה משהו לנהג והוא הלך, ואנחנו נכנסנו לראות את ההופעה.
המון אנשים, אבל המון אנשים. מחכים בדשא שיקראו להכנס למושבים שמול האגם. בינתיים יושבים בדשא, קנינו שתיה קלה והסתכלנו בהמונים שהגיעו יחד איתנו. הרוב סינים, מעט מאד תיירים מארצות אחרות, ובכל זאת זו היתה הופעה תיירותית ביותר. אחרי המתנה לא קצרה שאיפשרה לנו להרגע, כולם התחילו ללכת קדימה, אז גם אנחנו. נכנסנו לאמפי פתוח, מצאנו את המקום שלנו שהיה ממש קרוב לאגם וההופעה התחילה. התוכן היה על חיי האנשים במקום לאורך התקופות, אנשים על המים, על גדות האגם מכל הכיוונים, מוזיקה טובה, תאורה דרמטית שמאירה את ההרים מסביב, ילדות עם פעמונים שהולכות לידינו, והתפאורה היא הטבע הלילי מסביב.
התמונות לא משקפות את המופע אז הנה אוסף תמונות בגוגל, וגם סרט שמישהו אחר צילם.
אחר כך חזרנו (בהסעה הנכונה) לגסט-האוס, לנוח מעמל היום, שהיה מגוון ביותר.
כל התמונות של היום נמצאות כאן.
