התעוררנו ליום גשום וערפילי בלי תוכניות מוגדרות, מהמרפסת הערפל נראה קסום ומזג האויר הקריר היה מזמין ביותר כך שלא סרבנו ויצאנו לטיול קצר ברגל בשכונה.
התחלנו בביקור בקפלה השניה שליד הפנסיון, חלונות עם ציורים במקום ויטראז'ים שנראים הרבה יותר איכותיים מבפנים (סיבה להכנס פנימה). כחילוניות מושלמות הסתכלנו על הנקיון של המקום והנרות הדולקים, קצת פחות על הרושם הדתי שכנראה יש שם.
המשכנו ללכת לאורך הכביש על המדרכה הירוקה (מאתגרת משהו) והתפעלנו מהנוף, הבתים והפירות – ענבים קטנים ועסיסיים, תפוחים בכל מיני צבעים וטעם מתוק, אגסים שגדלים על עצים גבוהים מדי, הכל אורגני, בלי שעווה על הקליפה וטעים!
הלכנו קצת קדימה ואז חזרנו לצד האחורי של הפנסיון, שם עומד שלט גדול המברך את הבאים לפיאטרה ניאמץ (כי הפנסיון נמצא בחיבור בין הכפרים לבין קצה העיר), ועל השלט כתוב בגאווה כי העיר אחות לכמה ערים בעולם, כולל קרית מלאכי ולוד.
היום המשיך במנוחה וסודוקו של אמא, ונסיעה עם איתן לעיר הצפופה, מתברר שיש להם חג היום, לסידורים של יום לפני החזרה הביתה וגם כוס קפה ב Tucan, עם גשם שוטף בחוץ. חזרה מהירה לפנסיון לארוחת צהרים של מרק טעים וקצת עבודה ו… פתאום יצאה השמש, מה שהזמין את אמא ואותי לצאת לעיר ולראות עוד קצת פלאות.
קודם כל עברנו דרך כנסיה מודרנית מעוצבת להפליא מבחוץ ומבפנים. מדהים איך אפשר סוף סוף להכנס למבנה כנסייתי ולא לראות את הדברים המקובלים אלא משהו של הזמן הזה, חיבור יפיפה של היסטוריה ארכיטקטונית עם הזמן שלנו. ציורים עשויים כמו פסיפס אבל אחר, ריהוט שמתחבר עם הטבע לצד הניואנסים של העיצוב… טוב, בלי ניתוחי אמנות מעמיקים, הכנסיה הזו הרשימה אותנו במחווה לעבר וחיבור להווה.
מזג האויר המשיך להיות נעים אז עלינו לרכבל שלקח אותנו לראש ההר להשקיף על הנוף. תענוג לצפות בעיר נגלית לאט לאט ככל שעלינו, ואז להגיע למעלה (קריר) ולראות את האגם מצד אחד ואת השדות מהצד השני. המקום הזה נועד לסקי אבל נסגר שנה אחרי שנפתח, כך שיש רכבל סקי אבל הוא לא פעיל כלל, עם מדרגות ברזל שמאתגרות ללכת עליהן. עמדנו באתגר!
היה כמעט 7 בערב, פיספסנו את בית הקפה שנסגר אבל הספקנו לקנות כמה עוגיות ממש טעימות משם, וחזרנו לפנסיון לעוד ערב נעים ומשעשע, עם אוכל טעים ושקיעה מרהיבה.
אנקדוטות
פירות – גדלים על העצים. נכון מוזר? ללכת ולקטוף ענבים, תפוחים, אגסים, ובכל עונה את הפירות שלה, פשוט כי מתבקש. אחרת הם מתבזבזים ונופלים לאדמה (עיין ערך צלחת ריקה).
קניון – לא לנסוע כשיש חג, פקקים ממש כמו בארץ.
חניה – ליד הכנסיה היו חניות עם מספרי רכב, זאת אומרת שאפשר לחנות שם אבל צריך להשאיר פתק עם מספר טלפון, כשמגיע בעל החניה הוא מתקשר ומבקש לפנות את המקום. סידור מעולה, תהינו אם זה מתאים לתל אביב…
מדרגות – ככל שישנות יותר ככה פחות נוחות, ויש לא מעט, אבל יש גם מעליות או מדרגות נעות אם צריך.
חם-קר – למעלה יותר קר…
חופש – אחרי שבוע אנחנו מתרגלים לחופש, מרגישות יותר נינוחות, תוהים אולי להשאר עוד שבוע.
