הרבה דרך, ברור שיש לפנינו יום נסיעה ארוך, מתכוונים להנות מהדרך שבחלקה מוכרת מטיולים קודמים. המטרה – להגיע לגבריאל בפעם השלישית.
ארזנו ויצאנו לקראת 9, השמש זורחת והיום קריר ונעים.
יוצאים לכיוון צפון, דרך חדשה, שדות וגבעות של חקלאות וצבעי צהוב וכתום של סתיו.
כביש רגיל, משאיות, קצב נינוח, חולפים על פני כפרים. וכנסיות, יום רגיל.
מרחוק נראה שיש עשן או משהו, מסתבר שזה לא עשן אלא פשוט ערפל שמתחיל בכפר אחד וממשיך עוד המון כפרים הלאה. העמק הפך להיות ענן והעולם מתגלה כשמתקרבים אליו. אכן שינוי דרמטי בנוף.
מגיעים לסיבוב שמאלה ולהרים, העננים נשארים למטה ואנחנו ממשיכים בהתמדה צפונה.
כפרים צבעוניים, בתים משופצים, בתים ישנים ומטים לפול, כל הסוגים והוריאציות.
נחל מימין, עובר שמאלה, הופך לאגם, נעלם… עולים להרים ושוב מוקפים שלכת וצבעים מרהיבים של סתיו.
נסענו המון עד שהגענו לגורגני ועצרנו לארוחת צהרים, סיבוב קצר במרכז והגענו למסעדה עם אוכל פשוט וטעים ומלצרית שיודעת אנגלית.
מכאן המסלול מוכר מפעמים קודמות. נוסעים עד לאקו רוז'ו, האגם האדום, עצירה סמלית אבל לא ירדנו מהרכב ומיד המשכנו הלאה, נזכרנו שהשירותים שם לא משהו… קצת אחר כך צוקי ביקאז ועצירה לקנות מוצרים מעץ שיש לנו ברשימת הקניות, צילומי צוקים, כוס קפה ליד המים ושירותים נוחים, אפשר להמשיך הלאה. מצחיק שאנחנו כבר מכירים את איכות השירותים במסלול, אכן מתחילים להרגיש כמעט כמו מקומיים, או לפחות כמו תיירים ותיקים.
עוד קצת ומתדלקים, חולפים על פני ביקאז וימינה לפיאטרה ניאמץ. חצי שעה נוספת, עוד קצת נהר ושקיעה ומגיעים ליעד הנכסף – פנסיון בלם וגבריאל הנמרץ.
איזו פגישה מרגשת, כמה תענוג להגיע למקום הזה, מחליפים ברכות, מתנות, מיישרים קו ומגיעים לחדר מספר 1 השמור לנו.
עייפים, מקלחת, ארוחת ערב טעימה להפליא ושיחה שממשיכה מקודם. בשלב כלשהו התעייפנו כולנו מספיק כדי ללכת לישון.