מתעוררים ליום שמתחיל טוב, אחרי שאתמול בלילה התבשרנו ש… נמצא הטלפון של איתן שנגנב לפני חודשיים!!! אחרי עבודת בילוש משמעותית הצלחנו לאתר מספר טלפון של מישהי שהטלפון כנראה אצלה, והתברר באופן מפתיע ומעורר השראה – שפאקלה מכירה אותה (נפגשו בחדר הלידה לפני 5 שנים), הילדים יחד באותו גן, ולכן הבוקר כשנפגשו – המכשיר עבר ממנה אלינו, וגבריאל הביא אותו על הבוקר. שמחה גדולה ופליאה על נפלאות החיים.
מסתבר שהיא קנתה לבן שלה טלפון זול ממישהו מסכן ברחוב, שיהיה לו במה לשחק, ועכשיו ברור לה שהיא לא חוזרת על השטות הזו יותר. היה לה מאד לא נעים לגלות שהיא רכשה טלפון גנוב ופתאום עלו עליה…
אז התחלנו בחיוך את ארוחת הבוקר ואת היום, המשכנו בשמחה לרכב ויצאנו לטייל, יום טבע במסלול של הלוך חזור, מה שאיפשר לנו להנות מאותם נופים פעמיים, בפעם השניה הכל היה מוכר ונחמד עוד יותר.
המסלול עבר בנקודות אלו:
סכר ביקאז – סכר ענק שעמדנו לרגליו והסתכלנו למעלה, ואז נסענו מסביב והסתכלנו למטה, ואחרי זה המשכנו טיפונת לתוך האגם כדי לשתות קפה ולהתבונן בסכר מהצד של האגם. הקפה היה טעים, האויר קריר והנוף משגע.
צוקי ביקאז – נסיעה בהרים, יער ועצים, ואז פתאום צוקים.
יצאנו והלכנו קצת לאורך הנהר השוצף, לצד הצוק ובשולי הכביש, וכל הזמן טיפטף קלות, תחושה מושלמת.
לאקו-רוז'ו – האגם האדום – זה היה נהר שנחסם חלקית ממפולת והפך לאגם, העצים נשארו באותו מקום אז היום הקצוות שלהם בולטים מהמים. האגדה מספרת על גבר ואישה והבטחות וכל מיני פרטים שלא קראנו במקום לבושתינו הרבה, אז צריך לחפש על מה הסיפור כדי להנות מקטע של הצבע האדום שמשולב בו.
בכל מקרה היה נעים ונחמד, לא הפלגנו על האגם כי המשיך לרדת גשם קל, אבל כן עשינו הפסקת אוכל מבורכת ורכישת מתנות בדוכני התיירים, כי אי אפשר בלי.
בדרך לפנסיון באותו נתיב, הפעם עצרנו ליד האגם עם הברבורים והסכלנו עליהם מלמעלה, וזהו.
הגענו אחר-הצהרים חזרה, קפה עם גבריאל המארח המושלם, ובערב מנה חדשה – סלט כרוב עם נקניק (אמא אמרה שזה טעים). תענוג להתארח במקום שיש בו מגוון גדול של אוכל, למרות שיש בתקופה הזו מעט אורחים. אנחנו אוהבים לחזור לכאן, מרגישים בבית, קשה להסביר את זה כי כנראה צריך פשוט להגיע ולהבין לבד.
אנקדוטות
סכר – הגענו כבר כמה פעמים לסכר, אנחנו בכל פעם עושים השוואה לגבי כמות המים. הפעם היו מעט. גם המעט הזה הוא המון… כדאי לראות את הסכר מכל הכיוונים – נותן מושג כעל הגודל העצום.
קפה טוב יחסית – במסעדה על גדות האגם טיפונת אחרי המעבר על הסכר. יש גם ארטיקים, לא בדקנו את האוכל.
* יש אפשרות להמשיך לנסוע לכל אורך האגם, הפעם ויתרנו על זה.
מקומיים מטיילים פחות – כמו שאנחנו לא מתיירים בארץ כך גם כאן המקומיים מתיירים פחות מאיתנו, אנחנו מכירים את האטרקציות יותר מהם.
לטייל אחרי סוף העונה – יותר רגוע, פחות דוכני תיירים, אנשים מחייכים אלינו כשותפים להחלטה נבונה בבחירת התיזמון, ואפשר לבקש שיצלמו אותנו (או אנחנו אותם).
לאכול בלאקו-רוזו – איכשהו אנחנו תמיד אוכלים שם משהו, גם הפעם אוכלי הבשר נהנו מהמנה שהוגשה. וגם – הם מדברים אנגלית!
לקנות בדוכן תיירים – נעלי בית מצמר כבשים, הדבר הכי נעים בחורף. טוב לכבשים שלא יהיה להן חם בקיץ, טוב לנו שיש מה לנעול.
* המוכרים מכירים את מילות המפתח בעברית, זה לא אומר שהם מבינים עברית…
*** מקבצי התמונות מחולקים לפי המקומות שהיינו בהם.
