יום ראשון בדובאי עבר עלינו בנעימים.
נסיעה מפתיעה לשדה התעופה כי גוגל כיוון לנסוע מנחשולים דרך תל אביב – וגם צדק… הדרך נפתחה עבורנו והגענו בול בזמן. רכבת (אמיר), מונית (תמי) ורכב פרטי (דרורה ואנוכי, נועה), אחרי צ‘ק אין קצר ותכליתי נפגשנו כולנו לשולחן העגול בלאונג‘ וסגרנו משימות אחרונות לפני הטיסה.
איפה יושבים? תלוי בפרוטקציה. לתמי יש מקום בעסקים, נפתחה אפשרות לשידרוג אם יש מקום פנוי ואכן היו 2 מקומות נוספים, אז אמא ואני זכינו כי אמיר באבירות ויתר על הזכות וישב שורה מאחורינו יחד עם כל העם, אנחנו הנשים שודרגנו לביזנס, שידרוג מהנה ביותר.
טסנו דרומה, נוף אחר לגמרי, אכלנו אוכל של טיסה, והגענו בשלום לדובאי.
שדה התעופה ענק אז לאמא דרורה הוזמן כסא גלגלים עם איש נאמן שהלך איתנו את כל הדרך מקצה לקצה כדי להגיע לביקורת הדרכונים, ועל הדרך ראינו איך הכל ריק מאנשים אבל מרשים ביותר.
עברנו, החלפנו קצת כסף ויצאנו להסעה למלון. נסיעה של חצי שעה ברחבי דובאי והצצה ראשונה למרחב העצום, לכבישים הרחבים (8 מסלולים לכיוון) והבתים הגבוהים והמוגזמים.
המלון Stella di Mare
מלון נחמד סטלה-די-מארה בתוך המרינה, מיקום מצוין ליד הכל אבל מספיק גבוה כדי לקבל שקט ונוף, התמקמנו ופגשנו את סילביה המדריכה, שוחחנו קצת על התוכניות ויצאנו לכבוש את המרינה.
טיול לחוף ואוכל איטלקי
הליכה קצרה לגשר והמרינה משני צידיו, המשך רגוע עד החוף והתפעלות מהגלגל הגדול. אמא ואני נשארנו בפינת הילדים וחווינו את הווי המקום (תיירים, ילדים, שייחים ונשותיהם והילדים, ורעש…). גלגל הענק ברקע משתנה כל הזמן בתאורה מדהימה, עם כל מה שלידו שגם כן משנה צבעים ברצף.
תמי ואמיר מצאו מסעדה ראויה, איטלקית – Eataly, הזמנו מלא אוכל טעים. אמא אמרה שזה יותר מדי, אנחנו הוכחנו לה שאין לנו גבולות והכל נגמר. ילדים טובים משאירים צלחת ריקה…
עדיין רצינו קינוח אז הלכנו מעט קדימה ומצאנו תה ועוגת גבינה במסעדה עם שם מבטיח לקינוח – The Cheesecake Factory שהספיקה לכולם, מונית וחזרנו למלון.
יום ראשון קצר ומעייף משהו, מנוחה לקראת מחר.
