לוח הזמנים אומר שלטיסה אחר הצהרים כדאי לצאת בצהרים, ולכן יש לנו בוקר שלם לעצמנו ולדברים אחרונים שעוד אפשר לעשות בביקור הקצר בהונג-קונג.
יצאנו לעיר להרגיש את קצב הבוקר המודרני לצד רחובות צפופים בסגנון סיני, עם חנויות שמחזירות אותנו אחורה לחוויית בייג'ין מתחילת הטיול.
נסיעה קצרה בתחתית ויצאנו קרוב לחצר בית ספר או משהו דומה, עם קבוצה גדולה ביותר של אנשים שמתרגלים טאי-צ'י.
ישבנו קצת על הספסל להסתכל, אחר-כך חצינו את המגרש ויצאנו מהצד השני, לרחוב צבעוני לא פחות, מלא אנשים, אוטובוסים של שתי קומות (ההשפעה הבריטית ניכרת) ותנועה סואנת. שוב הסתכלנו יותר למעלה מכל כיוון אחר, אין ספק שהבנייה כאן מרשימה ומיוחדת להונג-קונג, וכל הצבעוניות הזו מזכירה לאמא את הונדרטוואסר וטיולים אחרים מפעם.
עוד קצת והגענו לסמטאות הסיניות, עם מלא חנויות קטנות, דברים מסין, מחירים של הונג-קונג, כמו לעבור לעיר אחרת. נכנסנו לחנות גדולה של אוכל, חלק מהדברים מוכרים, חלק אחר מזכיר את ניחוחות כפר הדייגים שהיינו בו, ואנחנו בלי שום כוונה לקנות, רק להתרשם (ולהנות ממיזוג האויר כמובן).
אז מה היה שם – דגים מיובשים ומוכנים מכל הסוגים, גם דגים ששוחים באמבטיות קטנות, כלובים עם צפרדעים, צבים, קצבייה מרשימה, המון ירקות מכל מיני סוגים, גם כאלו שלא הצלחנו לזהות, והרבה מקומיים שבאו לקנות משהו הביתה (הדמיון של האוכל שאפשר להכין לא נעצר…). כמעט יצאנו בידיים ריקות, אבל
דבר אחד משך את תשומת הלב, פרי שראינו כבר קודם ואיכשהו לא קנינו אותו אלא רק ביאנגשו, ועכשיו כל מקום שיש הוא נכנס לסל הקניות, אז בכל זאת יצאנו עם משהו טעים מהמקום הזה.
המשכנו לחנויות ברחובות הסמוכים, קנינו קצת דברים שאי אפשר בלעדיהם כמובן, והסתפקנו בכך, החוויה של הוג-קונג הושלמה בשמחה.
אחרי זמן קצר והחלטה לא להמשיך כדי לא להכנס ללחץ זמנים חזרנו במעבורת לצד המלון. מאחר והיה זמן ישבנו לאכול משהו, לשתות קפה, לעשות הפסקה מתודית בבית קפה שנראה נחמד ביותר, נמצא במרכז קניות כמובן, והכי כיף – במרכז של המרכז עומד קונג-פו פנדה ענק ומרשים, עם סרט שמוקרן אחת לכמה דקות על הקיר ממול ומראה איך נעשה כל הפרוייקט הזה של הפסל.
הקפה היה טוב, שתי העוגות היו מדהימות! נהנינו מאד, ושוב התחושה שדברים מסתדרים טוב בכל פינה ומקום שהגענו אליו. תענוג.
לפני המלון והאריזות האחרונות עברנו שוב דרך H&M כדי להחליף ולהחזיר ולקנות עוד משהו, כך שהספקנו ללכת ברחובות הסמוכים, מרגישות כבר חצי בבית כי הכל מוכר, ונהנות מהשילוב של עיר-טבע-שלטים באנגלית וסינית, ומזג אויר נוח למדי במיוחד אם אנחנו בצל, ויש צל.
ארזנו, נפרדנו מהמלון, הלכנו למצוא את האוטובוס שמוביל לרכבת המיוחדת לשדה התעופה, והתברברנו קצת עם ההסברים הצולעים של האיש מהמלון, כך שהלכנו לקצה הרחוב וחזרנו חזרה לנקודת ההתחלה, כי שם היתה התחנה… העיקר שהצלחנו, ונסיעה קצרה הביאה אותנו לתחנת הרכבת.
חשבנו שנספיק לעשות צ'ק-אין בתחנה אבל מזתבר שזה נכון רק למי שמגיע ממש בבוקר, אז המשכנו לרכבת עם המזוודות עד השדה, הנוף חוזר על עצמו כי היינו באותו כיוון בטיול של אתמול, אבל הפעם עוברים ליד עוד בתים ענקיים ועוד המון בנייה חדשה (עם פיגומים מבמבוק!), כך שברור לנו שהכל צומח ומשתנה כאן בקצב שלא ניתן לעקוב אחריו.
הגענו לשדה ובדיוק לשער הנכון (לא בעיה, שואלים, מקבלים תשובות נכונות ומגיעים טוב), שם התברר שחרב טאי-צ'י או ששמים במזוודה או שמשלמים עליה עוד המון כסף כחבילה נפרדת, או זורקים לפח.. או למצוא פתרון אחר.
הפתרון האחר היה לשלוח אותה בדואר תמורת סכום סמלי (ולחכות 3 חודשים עד שתגיע לארץ… הגיעה בשלום), עברנו גם את זה (עם קריזה שלי וסבלנות של אמא) והפעם לא היה צורך בשירות מיוחד כדי להגיע לשער הנכון, השדה אמנם גדול אבל מאורגן כך שהליכה קצרה ואנחנו במקום, עם קנייה אחרונה של משהו לאכול ולשתות וזהו. קוראים לנו למטוס.
הכל התנהל בזמן, טיסה עם השמש כך שיש לנו שקיעה של כמה שעות (הנסיך הקטן היה מאושר מזה), ונוף אלפים בדרך סתם ככה בשביל הכיף… ו… חזרנו הביתה.
התמונות של האלבום הזה בלחיצה ~ על הקישור לאלבום ~
