אחרי שהשלמנו ומיצינו את כל הנופים, הסיפורים, הרוח הנעימה והחוויות בבודהה הענק, וגם הודינו לאנשים הטובים שאיפשרו להגיע אליו בקלות ונוחיות (ומיזוג אויר מבורך), הלכנו לתחנת האוטובוס כדי לבחור באחד הנכון שיקח אותנו לכפר דייגים כלשהו, כמו שהיה כתוב בכל במדריכים.מסלול הנסיעה כלל נוף מכל הסוגים שאפשר לבקש – ים מצד אחד, עצים מהשני, לפעמים כל ההרים ולפעמים חצר פנימית של מישהו שעברנו ליד הבית שלו, דרך יפיפיה ונעימה.
בסוף הנסיעה הגענו לתחנה המרכזית של הכפר (רחבה קטנה שבה חנו כל האוטובוסים וירדו כל האנשים) והלכנו עם הזרם האנושי ובעיקר לפי הריח לבתים הראשונים ולחנויות שיש ביניהם.
מבחר הדברים שמוציאים מהים מגוון ברמות שלא הכרנו, וצורות השימור שלהם מרשימות ביותר. אפשר לקנות הכל טרי ישירות מתוך הגיגית, או מיובש וארוז יפה, או מיובש שאורזים במיוחד לפי משקל, או ארוז בואקום… המון יצורים שפעם חיו בים והיו רטובים לגמרי מצאו את עצמם מיובשים וארוזים, והדבר הכי חזק ברחוב הזה הוא הריח! אפילו לשתינו, המורגלות בריחות ים, הריח היה קצת חזק מדי…
הלכנו לאורך הרחוב יחד עם כל התיירים, שרובם גם קנו משהו ולא רק הסתכלו כמונו. בין הבתים היה גם מוזיאון קטן של הכפר, אז כמובן שנכנסנו. היו שם פריטים ממש כמו שהיו אצלנו מאותם שנים, אבל הווריאציה של ה"מנשקה" מקרמיקה הכי הרשימה. מסתבר שאנשים צריכים דברים דומים ולא משנה איפה חיים, בכל תרבות הפתרון דומה ורק החומר שונה. בעצם אנחנו והסינים אותו הדבר…
יצאנו מרחוב החנויות ואפשר סוף סוף לראות את הכפר עצמו. 
כל הבתים על כלונסאות, וכל פינה שונה מאחרת, היה מרתק פשוט לעמוד על אחד הגשרונים ולהסתכל. 
שוב, אוטובוס, שוב מיזוג אויר, אנחנו נהנות מהנסיעה הציבורית הרבה יותר ממה שחשבנו, ושוב מסלול שלוקח אותנו בין נופים יפיפיים. נוסעים בדרך בין עצים ופתאום נפתח מראה של הרים ואגם, ואז שוב עצים ובתים ואנשים ושוב נוף עוצר נשימה. מסלול נסיעה מרתק!מעבר לצפוי היו שתי אטרקציות מפתיעות – פרות שמסתובבות חופשיות בשטח (או מחכות גם לאוטובוס, עמדו בשקט בתחנה), ומשהו עגול מוזר שנראה כמו חללית שהפכה לאבן, הדמיון איפשר לספר סיפורים מצויינים לדור ההמשך.
בסופה של נסיעה הגענו לנמל, רואים איפה הכניסה לפי כמות האופניים שכולם משאירים בחנייה (כמו המכוניות ברכבת בנימינה… אבל קצת שונה) והיו לנו שתי אפשרויות – לרוץ ולעלות על ההפלגה שיוצאת עוד כמה דקות, או לשבת, לאכול ולשתות משהו (אחרי שיצא לנו התיאבון מריח הדגים קודם, ועכשיו חזר לעצמו), להנות מהנוף, מהשקט, מהעובדה שאנחנו לא ממהרות לשום מקום ופשוט להיות. 
המעבורת גדולה ומרווחת, יש מקום למעלה, למטה, מקדימה, מאחור, בחרנו מקום נוח וטוב גם לראות נוף וגם להנות מאויר צח. 
אחרי שתי דקות אני כבר התחלתי לטייל ולמצוא זויות צילום מעניינות, וככה לאורך כל ההפלגה אמא נחה ואני צילמתי… המון… מה אפשר לעשות, כל זוית אליה מסתכלים נותנת תמונה חדשה מדהימה של נוף ים-הרים-עננים-חופים-סירות-בתים בוריאציה יפה חדשה.
ככל השתקדמנו אפשר היה להבחין בעיר המתקרבת, הגשר התלוי, אוניות, וכמובן העיר עצמה עם המבנים, הצפיפות, הגודל.
ואז התקרבנו עוד ועוד, ראינו את הסירה עם המפרשים האדומים (שחזרה אלינו גם בערב) ו… הגענו.
באלבום בלחיצה על הקישור הזה ~ אלבום התמונות ~
