קמנו לאור שחדר דרך החלון ונוף ערפילי קסום.
הכפר שוקק אפילו שבאמת מוקדם, מהחלון רואים את הפרדות בתהלוכה מתמשכת עם חומרי בניה על הגב.
שתינו קפה של בוקר בחדר, ארזנו ויצאנו לראות את הכפר מקרוב בשעות שעוד אין תיירים.
זו חוויה אחרת לגמרי לקום עם כולם ולהתארח בסביבה שלא אכפת לה מאיתנו כי עוד לא הגיעה שעת התיירים וכן התחיל בוקר רגיל בשבילם. אנחנו הלכנו והסתכלנו מסביב, האנשים המשיכו בשלהם בלי לשים אלינו לב, ולנו זו היתה הצצה אנטרופולוגית משובחת.
הפעם כבר הכרנו את המסלול, כמעט כמו בנות בית, עלינו למעלה לשכונה העליונה, עברנו בין הבתים שבונים עכשיו, הצצנו לחצרות והפרענו לשכנים, היה לנו ממש נחמד.
חזרנו למרפסת מאתמול זו שראינו ממנה את הנוף הראשון. היום יש בה פלפלים אדומים לייבוש ואנשים עובדים, וגם ספסלים מוזרים לשבת עליהם. מרפסת עם תחושת אינטימיות, היה נחמד רק להשאר ולהתבונן בצד האחורי של הבתים, כמה רגוע ושליו, וכשיש זמן אפשר להנות.
המשכנו עוד קצת למעלה בין הבתים, הסתובבנו בשכונה וגילינו בית ספר שכרגע אין בו ילדים והוא סגור אבל החצר נראית כמו כל חצר בית ספר רגילה. עוד כמה חצרות קטנות שנכנסו למצלמה, וחזרנו למסעדה במחשבה שאולי נאכל שם משהו. הנוף היה כנראה משביע מספיק כי ויתרנו על האוכל, בדקנו את כל הפינות היפות במסעדה הזו ואחרי מנוחה קצרה החלטנו להתחיל ללכת לחניה, בשעה 10 האוטובוס יוצא.
ירדנו בדרך שרואים בתמונה, צרה ומדורגת ונוחה מאד להליכה (במיוחד אם יורדים בה). הצצנו לחצרות בתים שגובלים בדרך והחצר ממש מתחת לעיניים, תמונות ציוריות שחברו יחד לנוף הטרסות הזה שמקיף מכל עבר, מרגש כמו ללכת בתוך גלויה.
לא מיהרנו לשום מקום, הלכנו לאט ונתנו למקומיות עם סלים לעבור אותנו, למקומיים עם מזוודות על הסלים לעבור גם כן, ואפילו היתה פרדה שעברה ואנחנו פינינו לה יפה את המקום (למדנו משהו).
הדרך הובילה לרחוב הראשי של הכפר עם כל החנויות בצדדים, הרוב סגורות כי התיירים עדיין לא הגיעו, ומה שכן היה פתוח זו המכולת השכונתית עם האוכל המקומי שהיה מטוגן מאד וטעים להפליא. קנינו קצת לדרך כמובן.
התעכבנו בחנייה מעט עד שכולם הגיעו ואפשר היה לעלות לאוטובוס ולהתחיל בנסיעה לגוילין.
יצאנו לדרך עם רדיו רועש במידה כזו שביקשתי שינמיכו, ומאותו רגע הדרך נראתה הרבה יותר טוב. טרסות מכל כיוון שמסתכלים (אתמול היה ערפל סמיך, היום שמש וראות יוצאת מהכלל), שדות אורז ירוקים מלאי מים, כל סיבוב מגלה עוד בתים ועוד אנשים שעובדים בשדה, ולא שבענו מלראות את הנופים האלו. נסיעה של שעתיים וחצי, קצת נימנום בדרך, האוטובוס עצר בכמה תחנות בדרך, אפילו ירדנו וקנינו ארטיק יוגורט באחת מהן, ובצהרים הגענו למרכז גוילין.
שינוי דרמטי של נוף והתרגלות חזרה לעיר שהקסימה אותנו מהרגע הראשון.
מאחר ולא התעייפנו באמת והיום עוד ארוך, הלכנו לטייל בכיוון של הר הפיל המפורסם.
מהר מאד הגענו לעץ שישבו תחתיו הרבה סינים, שיחקו, דיברו, נחו. הצטרפנו אליהם ונחנו גם. איש אחד ניגש לדבר איתנו, שמח על ההזדמנות לשוחח באנגלית, ואנחנו שמחנו על ההזדמנות לשאול שאלות על המקום ולקבל הכוונה מדוייקת לאן ללכת ומה כדאי לראות (כלומר – להמשיך ישר ולהגיע לאן שהתכוונו מהתחלה).
הלכנו לאורך הנהר ברחוב מטופח ונעים, הגענו עד רגל הפיל. זהו הר קטן באמצע הנהר בצורה של פיל שטובל את החדק במים.
עקרונית זו שמורה בתשלום, כדי לעבור לצד של ההר ולטפס למעלה צריך לשלם דמי כניסה, והתבוננות קצרה בעליה שיש שם הבהירה לנו שיותר טוב לראות הכל מהצד, נשאיר את הטיפוס והכניסה הרשמית לפעם הבאה.
חזרנו לגסטהאוס לשים ציוד במקום ולא על הגב, ויצאנו שוב הפעם כדי לאכול ארוחת צהרים מאוחרת של דים-סם במסעדה שהמליצו לנו עליה, קרובה וברחוב רגיל ולא תיירותי. הפעם באנו מוכנות לאוכל לא רק צמחוני, אלא גם עוף ושרימפס ואפילו דברים אחרים. התפריט עם תמונות, האנשים מסבירים כמה שיכולים, והזמנו כמה מנות שהיו מעולות, השאירו טעם של עוד אבל הבטן התמלאה כך שויתרנו.
משם פנינו לחווית העיר התחתית.
מתחת לרחוב הראשי יש רחובות שלמים של חנויות. יורדים למטה במדרגות ונכנסים לאימפריה של דוכני מכירה מכל סוג אפשרי. יש רחוב של ג'ינסים, רחוב של מוצרי חשמל, רחוב של המון שטויות, והכל נראה כמו מבוך מנותק מהעולם. הסתובבנו קצת, הפתעלנו משפע הדברים המיותרים שיש למכירה, ועלינו חזרה לרחוב החיצוני, לעולם הרגיל.
המשכנו לטייל וחזרנו לאיזור התיירותי, הערב ירד ולכן פנינו שוב לשוק האוכל המדליק, ניסינו מאכלים אחרים מוצלחים לא פחות מאלו של אתמול. במדרחוב התפעלנו שוב מקרוב מהפלפל החריף – עמדה מישהי וקצצה ערימה ענקית של פלפל אדום עם כמויות אדירות של שום, הפעם הכרנו את המקורות, התלבושת והריח שהציף את כל הסביבה. לנו צרבו העיניים אבל היא לא נראתה מושפעת בכלל. בדיוק כמו המוכר ההוא בטרסות, שנתן לנו לטעום מהפלפל כאילו זו ריבה. אין מה להגיד, הם בנויים אחרת!
חזרנו לאורך הנהר, עלינו על הגשר והלכנו לדרקון האבן לשבת קצת באוירה סינית מקומית. חזרנו משם לרחבה שבה היתה התקהלות. הצטרפנו כמובן וגילינו שכמה חבר'ה עם רולרבליידס עשו מעגל, שמנו תאורה בצורת לב ועשו משהו שהצחיק את כולם, שיתף צופים במעגל ובטח היה קשור לענייני אהבה, מבוכה וזוגיות בציבור. נראה משעשע אפילו שלא הבנו מילה אחת, ובעיקר היה יפה לצפות.
זה היה הקינוח של יום מעייף למדי, חזרנו לישון עם חיוך וציפיה ליום המחר.
כל התמונות של היום זה בקישור כאן.
