קודם כל הפרדות/חמורים/אתונות או כל מה שסוחב משהו על הגב ולא מתחשב במי שהולך מולו.
כזכור הדרכים די צרות, חלקלקות משהו ועוברות בין הבתים. בנוסף המקום בהתפתחות גדולה, אז כל הזמן בונים, והדרך היחידה להעביר משאות כבדים היא על גב הולכי על ארבע האלו, שמנוהלים על ידי המוביל שלהם, וזה – לא ממש אכפת לו מה קורה ממול, הוא צועק ומזהיר ומקווה שיבינו אותו.
אנחנו הלכנו לנו בשמחה בדרך ופתאות שומעות צעקות. הסתובבנו וראינו פרדה הולכת לקראתנו, ואיש מנסה להזיז אותה אבל היא פשוט הלכה קדימה, והשק שעל הגב שלה היה רחב מספיק כדי לדחוף אותנו הצידה. זה היה מבהיל למדי, מה עוד שהאיש צעק גם עלינו, כך שכל פעם בהמשך כשראינו מרחוק פרדה הולכת, זזנו לדרך צדדית וחיכינו בנימוס שתעבור.
תרנגולות היו בכל פינה. אחת שיעשעה מספיק כדי שנצלם אותה הולכת בשיווי משקל על הקורה מעל המים. היו כל מיני מצבי צבירה של תרנגולות, וזה מעביר אותנו לחלק של האוכל.
היו כל מיני חלקים של עוף, משומרים בדרך כזו או אחרת.
את רגל העוף קניתי, את השאר רק צילמתי.
ואם כבר מיובשים, אז כל דבר שם כנראה עובר תהליך של ייבוש, לא רק התה והפלפל החריף, נקניקיות, דגים, יונים… אפילו הדבש.
היו גם הפלפלים החריפים, ירקות ופירות, דברים רגילים למדי, 
אבל הכי מרשים היו הנחשים. ככה סתם ליד אחד הדוכנים של מצרכי מכולת, היתה גם קערת פלסטיק גדולה עם נחשים בפנים. לא שימויר נחשים, לא נחשים מתים, אלא נחשי מים ששחו והתפתלו. מאחר והקערה הזו היתה בין שאר דברי מאכל לבית, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהם גם כן מהוים חלק מהתפריט. לא ניסינו לטעום.
אנחנו הסתפקנו בערב באוכל רגיל לגמרי, כמה שארוחה סינית יכולה להיות רגילה. היה מרק טעים, אוכל בסדר, לא אחת הארוחות המרשימות אבל בהחלט משביע.
