הבוקר האחרון בבייג'ין, נפרדות מהאנשים הנחמדים בגסט-האוס, מהרחוב הפעיל של מוקדם בבוקר, ויוצאות לקחת מונית לשדה התעופה (לא את זו שמחכה בפינה במחיר מופקע, אחת אחרת עם נהג נעים שעובר, אוסף, עוזר עם המזוודות וגם קיבל טיפ מאיתנו על יחס טוב).
מבט אחרון על בייג'ין גורם לנו לסכם מה היה –
חרשנו את בייג'ין כמיטב יכולתנו, השארנו כמה אתרים לביקור הבא אבל הצלחנו להגיע לכל מקום שהיה בתוכנית.
למרבה הפליאה והאושר דברים הסתדרנו באפון מוצלח גם כשנראה שלא, ואם לא התווכחנו עם המציאות (ובדרך כלל לא התווכחנו) הכל הסתדר מצויין.
הגסטהאוס – התחלנו ברגל שמאל עם חדר בקומה שלישית, מהר מאד התברר שזו בקושי קומה שניה, חדר מעולה, אנשים מקסימים, שירות יוצא דופן עם המון עזרה בכל שאלה שהעלנו (לפחות כפי יכולתם). מיקום נהדר שהיה קרוב מספיק, ובלילה שקט מספיק.
תכנון הימים שנתקל בשעות כניסה נוסח סין, מה שגרם לשינויים מבורכים שהותאמו למזג האויר. היה חם! היה לח!! לפעמים היה על גבול הבלתי נסבל!!! לכן תכנון הטיול הושפע ושונה בהתאם. את היום של מקדש השמיים העברנו לפי התחזית ליום מעונן וקריר, וכך זכינו ללכת בחוץ עם צעיפים, להנות מקרירות מבורכת ולברך על היום הזה. למחרת היתה צפויה התחממות ניכרת, אז היום הזה הפך להיות טיול בעיר האסורה, מעבר בין צל אחד לשני, אולם קריר אחד לזה שאחריו.
טעויות שעשינו בדרך כמו לעלות על האוטובוס ולהאמין לנהג שאנחנו בכיוון הנכון (הוא פשוט עשה כן עם הראש, אז עלינו), הביא אותנו לחלק אחר של העיר, לאוכל אחר, לכל-בו מקומי מדליק, לחוויה מצחיקה.
או להגיע לעיר האסורה ולראות שהיא סגורה, ואז ללכת בחוטונגים ולגלות רחובות קטנים על גבול העוני והצפיפות, לצד רחוב מקסים עם ציורים פרושים על המדרגות, ושוב לקנח במסעדה מקומית מוצלחת למדי.
לא הפסקנו להתפעל מהמראות מסביב, מאורח החיים השונה כל-כך, מזה שכל המדרכות נקיות, כל האתרים ללא רבב, הגינות הציבוריות בכבישים מטופחות גם מחוץ לבייג'ין, אהבנו את תשומת הלב לפרטים הקטנים והבנו שכמות גדולה של אנשים באותו מקום מאפשרת הרבה פועלי נקיון…
החלטות של רגע להמשיך לעוד מקום התגלו כל פעם כהחלטות נבונות ביותר, ותמיד, אבל תמיד היו עוד מדרגות. נדמה לי שזו החוויה החזקה מבייגי'ן, אורח החיים לא מפנק במיוחד, אפשר לומר אפילו מאתגר, ולא להאמין כמה מדרגות תורמות לגמישות ולבריאות! אחרי החומה, המדרגות למעברי הכביש הראשי, המדרגות בגסט-האוס ועוד ועוד כאלו, הגענו לכושר מפליא כהכנה לטרסות האורז ולהמשך הטיול.
ולהמשך –
יצאנו בבוקר לכיוון שדה התעופה, לאחר שנבחרה טיסת צהרים בחברת China southern בשעות נוחות. אחרי טיסה לסין במטוס חסר נוחות לחלוטין של אל-על, התפעלנו מהאיכות, השירות והנוחות שקיבלנו בטיסה מקומית בסין. טיסה קצרה של 3 וחצי שעות ואנחנו בדרום, מונית לגסט-האוס שנבחר להיות הבית הזמני שלנו לשלושה לילות.
נסיעה לא ארוכה וכבר רואים את ההרים המוזרים של האיזור, הלב מתרחב מיופי של טבע חדש וציפייה לראות עוד יותר.
הגענו לרחוב ירוק ומלא עצים, קרירות וגשם קל (יש!!!) והתרגשות של הגעה למקום חדש.
גם כאן התברר שהיקצו לנו חדר בקומה השלישית. התחלתי להבין מה מקום הטעות – אם אני מבקשת חדר במקום שקט אז זה בדרך כלל גבוה ורחוק מהפעילות. ביקשנו להעביר אותנו יותר למטה, קיבלנו חדר משפחה מרווח ויפה במחיר של חדר רגיל, עם הבטחה להשאיר המלצה חמה עליהם באינטרנט (ברור שהשארנו).
אחרי התמקמות בחדר רצינו לצאת קצת החוצה, ואז התברר כמה מוצלחת היתה הבחירה בגסט-האוס הזה, הראיתי להם תמונה של מקום מקסים שהייתי בו מהטיול הקודם, והתברר שאנחנו נמצאות בדיוק במיקום הזה, לא צריך לנסוע, לא צריך ללכת רחוק, כל היופי נמצא ממש מעבר לפינה!!!
יצאנו לנו לדרכנו, אחרי 20 מטר הגענו לאגם והיופי מסביב לא נגמר. הלכנו בדרך המקבילה לאגם, במנהרה הקצרה שמתחת לכביש הראשי, אמא ישבה על חזיר, עמדה על הגשר, ישבה על המעקה והסכימה לכל פוזה שביקשתי שתעשה בשביל הצילומים. דוגמנית למופת! (התמונות באלבום בקישור בסוף).
המסלול הוביל אותנו כמובן לשתי הפגודות הגדולות שנמצאות בתוך האגם, כך שהלכנו לאט ובהנאה מרובה בדרך, ראינו צמחים חדשים, אנשים רומנטיים שהלכו לצידנו, עצרנו כמעט בכל סיבוב להתפעל מהנוף ובסוף הגענו לפגודות. עשינו סיבוב קצר במקום ופנינו לאורך הנהר ולכיוון הרחוב הראשי לראות מה יש לעיר להציע.
האמת שהתחלנו להיות רעבות קצת וחשבנו ללכת לאכול משהו, אבל לא ציפינו להפתעה שהיתה שם.
ממש מעבר לפינה ובתחילת המדרחוב היו אנשים שמחים ועליזים שאכלו. נראה שזה מקום שוקק פעילות אז נכנסנו פנימה וגילינו שוק מאכלי רחוב צפוף ועליז, עם המון אפשרויות (תיירותיות לחלוטין כמובן אבל למי אכפת) לטעום מאכלים מקומיים במחיר מצחיק ובמגוון משגע.
אחרי התלבטות קצרה הוחלט על אוכל מאודה במין שילוב של אורז ועליו איזה תוספת שאנחנו רוצות. חיכינו כמה דקות וקיבלנו מגש במבוק עגול של אידוי עם אוכל טעים להפליא ורוטב חריף ליד (החריף עוד יוזכר כמה פעמים בהמשך). אחרי שאכלנו כל אחת מגש כזה ושבענו בדיוק במידה הנכונה, המשכנו ללכת והגענו למישהו שמכין משהו שנראה טעים. עצרנו כדי לראות, נשארנו כדי לאכול, ויצרנו שילוב נחמד של אוכל הודי שמוגש בסין עבור תיירים מערביים. העולם קטן!
כל כך התרשמנו מהמקצועיות שאפילו יש סרט. זה היה טעים ומושלם כקינוח.
מה שנשאר זה לחזור עם בטן מלאה וחיוך על הפנים, לעבור שוב דרך הפגודות והאגם, הפעם בלילה, לראות את הסירות שטות עם אנשים עליזים עליהן, עוד אנשים יותר רומנטיים שהולכים בשבילים, לחוות הכל בחושך ולחזור לישון טוב כי מחר מטיילים לטרסות האורז.
כל התמונות מהיום הזה נמצאות בלחיצה כאן.
