יום חמישי לטיול, ביקור בעיר האסורה 15.5.2014

החלטנו לצאת ממש מוקדם כדי לוותר על חום הצהרים, ולמרות הקירבה היחסית – לקחת מונית לכניסה ולהגיע ברגוע, מה שהתברר כמוצלח ביותר כי נהג המונית הביא אותנו לכניסה הקרובה יותר (המערבית) ונכנסנו ישירות לקופות. מיד הבנו שראשונות לא נהיה, יש הרבה מאד ראשונים שמגיעים לכאן, כלומר קצת צפוף, מאד צבעוני ובעיקר קולני, מה שהפך את הסיור לחוויה רב חושית.
קראנו מראש תיאור קצר וממצה של המקום (שהועתק לסוף הקטע הזה למטה), ומעבר לכך לא לקחנו הדרכה אלא נהננו מסיפורים עצמיים, אז תיאורים היסטוריים מדוייקים לא ליוו אותנו, אבל דמיון מופלג והשראה מהסרט "הקיסר האחרון" סיפקו לנו די והותר הנאה במהלך הטיול במקום.

היו המון אנשים, חוויה משעשעת בפני עצמה עם צבעונוית לפי קבוצות הדרכה, המון שמשיות, ובכל פעם שמצאנו מקום ריק לשבת בו, תוך זמן קצר הצטרפו עוד אנשים לידנו.


בשלב כלשהו היה ריק (כשהזיזו את כולם הצידה), והצילום נראה אוטנטי כמו פעם (כנראה) כשלא הסתובבנו תיירים במרחב הזה שפתאום נראה ענק.
היה חם כרגיל אז מצאנו כל מיני פינות מוצלות, ארטיקים וחדרי תצוגה ממוזגים להסתובב בהם, או סתם פינה מוצלת לשבת בה ולהתקרר מעט.

אחרי המרחב הציבורי הענק יצאנו ימינה למרחב המגורים שנראה כמו מבוך משעשע להסתובב בו ולהגיע כל פעם למקום אחר. בכל סמטה יש דלת שמובילה למרחב אחר, עם חדרי תצוגה קרירים וממוזגים (חשוב!) ועם משהו מרכזי מעניין שאיפשר לנו לספר אגדות על המקום ולהאמין לעצמנו. עברנו כמעט בכל החדרים (כתוב שיש 9,999 כאלו…) והבנו את הרעיון אז המשכנו לגן, עליו סיפרתי בהתלהבות כמה הוא נעים ויפה.

העניין הוא שהגענו לגן ומה שהיה בו בעיקר זה אנשים. קצת קשה היה להתרשם מהשקט במקום, מהאוירה, אז הציפיות היו גבוהות מדי, אבל אחרי התרגלות למצב (ומנוחה בצל) הסתובבנו בין האבנים המיוחדות, העצים העתיקים, מדרכות הפסיפס, והצלחנו אפילו לשבת לנוח במבנה הקטן בפינה הצדדית, ולשחזר את נקודת המנוחה מהביקור הקודם שלי.
אחרי מיצוי הגן וצילום ליד העץ בפוזה שכולם כנראה צריכים להצטלם בה, נגיעה בעץ או התרפקות של ממש, עברנו דרך השער הצפוני והמשכנו לגבעה ממול, אבל זה בסיפור הבא.

תמונות: יש המון.
התמונות משקפות את ההתפעלות מכל מה שמסביב, אחרי כל קריאת התפעלות היתה לפחות תמונה אחת ולפעמים יותר, לאור כמות התמונות כנראה התפעלנו מאד… חלק מטושטשות ונשארו כי הן שומרות מזכרת מדברים שהתפעלנו ואין תמונות אחרות.
התיאור הרשמי:

מתחם העיר האסורה, הארמון המלכותי – דזגין צ'נג (Zijin Cheng) עד לפני 500 שנה הכניסה אליו הייתה אסורה לפשוטי העם. העיר האסורה אכלסה את הקיסרים משושלות מינג וצ'ינג ופמלייתם, והם יצאו את חומותיה לעיתים נדירות בלבד. כל המבנים בעיר האסורה בנויים בצורה אחידה למדיי, עם מאפיינים זהים בצבעים ובצורות. לכל מבנה יש שלט עם שמו והסבר על תקופת בנייתו, אם שוחזר ושימושו.
העיר האסורה נבנתה במשך 18 שנים, עד 1420, על ידי יונגלה, הקיסר השלישי של המינג. לפי עדויות, עסקו בבניתה של העיר מאה אלף אומנים ומיליון פועלים. לעיר האסורה מבנה מלבני, שלו שני חלקים: הראשון, הארמון הקדמי, נמצא מדרום וכולל אזור מנהלי (שלושה אולמות גדולים וחצרות פנימיות) והשני – מצפון, הארמון הפנימי, הכולל את אזורי המגורים. המבנים העיקרים נמצאים על ציר צפון-דרום. ישנם ארבעה שערים במתחם, כאשר הדרומי משמש כשער הכניסה למבקרים. בעיר האסורה יש לא פחות מ-9,999 חדרים (!). הבנייה מצטיינת באחידות הסגנון, צבע הקירות אדום-חום (אלמנט אדמה), הרעפים בצבע צהוב-זהב (אלמנט שמיים) והמדרגות והעיטורים שיש לבן (אלמנט מתכת). חומר הבניה העיקרי הוא עץ (אלמנט עץ). שטחה של העיר עומד על כ- 7,200 דונם.

תמונות מהיום החמישי בעיר האסורה 

[sgdg path="Drora china 5"]

תוכן: