ביציאה המזרחית ממתחם המקדש נמצא שוק הפנינים.
כצמד נשים שלא ממש טובות בקניות הלכנו לשוק כדי לחוות את חווית השפע הסיני הזול והמשעשע, ובעיקר את מיזוג האויר הנעים, ואולי אפילו לקנות משהו.
הסתובבנו, התרשמנו, אפילו קנינו תיק קטן, אחרי משא ומתן ממושך להורדת המחיר, חוויה שחוזרת על עצמה כל הזמן ולא משנה איפה נמצאים או מה קונים (אפילו על בקבוק מים ניסו לקחת יותר כסף).
צילמנו את הפנינים, התרשמנו מכך שיש מדרגות נעות, ראינו הרבה דברים שאין לנו צורך בהם ובעיקר נמאס לנו שרודפים אחרינו כדי שנקנה משהו, אז יצאנו החוצה.
השוק נמצא במבנה בן חמש קומות וגם מרתף, בכל קומה דוכנים צמודים אחד לשני של אותו דבר אבל קצת שונה, ובעיקר של בנות שרואות אותנו ומיד מתחיל מנגנון השיכנוע – "ליידי ליידי, צ'יפה צ'יפה, בואי לקנות כי אצלי הכי זול/יפה/מה שאת בדיוק רוצה אבל לא ידעת" (בסינית מתובלת בסימני ידיים, זה בטוח מה שהן אמרו).
בחוץ זכרתי שהייתי בלפני שנים במסעדה קורבה והיה אוכל ממש טעים, ואכן היא עוד היתה שם.
נכנסנו והראיתי להם את כרטיס הביקור מהפעם הקודמת, הם מאד התרגשו, נתנו כרטיס חדש של היום, והגישו אוכל טעים להפליא, נהנינו מכל ביס. הסועדים האחרים היו רק מערביים שגרים במקום, אין ספק שהאוכל מותאם לחיך שלנו.
אחרי האוכל המשכנו להסתובב (לחפש לי חרב טאי-צ'י) ובסוף נכנענו ליצר ועשינו הפסקת קפה במקדונלדס. קפה טעים, עוגה מערבית ללא הפתעות (גבינה עם שוקולד) ומיזוג אויר מעולה.
הקופאין עבד והתאוששנו, מצאנו שיש שתי ברירות לחזרה לגסטהאוס – ללכת לסאב-ווי ולרדת/לעלות הרבה מדרגות, או לעלות על אוטובוס. הוחלט אוטובוס, והתברר שזו חוויה נהדרת. ראינו את הרחוב מלמעלה, הגענו מהר וקרוב, אמנם אין מיזוג אויר אבל היה כבר נעים ונהנינו מהחוויה.
בגסטהאוז התרעננו, ירדנו לאכול ארוחת ערב ופגשנו את שירלי, מנהלת המקום, שישבה מול מחשב ונתנה עיצות טובות לגבי כל מיני אפשרויות להמשך בימים הקרובים. הוחלט שיש עוד זמן ולכן נצא ונבקר בשוק האוכל כמו תיירות רגילות, ונצלם נחשים על שיפודים. מונית הביאה אותנו מהר למקום, הלכנו בין הדוכנים ואפילו אכלנו משהו צמחוני וטעים למדי, ופתאום כבו האורות. חשבנו שזו תקלה, אבל אז התברר שהגענו ממש לפני הסגירה, הספקנו להנות מהמראות וקיבלנו מנה מדוייקת של ממתקי חרקים ושאר המצאות שהוחלט יחד לא לטעום מהן הפעם.
המשכנו לטייל ברחובות עוד קצת, כבר ערב ומאוחר ולכן שמנו פעמינו חזרה.
כדי להשלים את החוויה לקחנו ריקשה עד חזרה לכיכר טיאננמן – קרוב לגסטהאוס, אבל מאחר והבנו ש"כולם שוקרת" (שקרנים כולם) שאלנו שוב כמה עולה ולאן מגיע, השתכנענו, עלינו, נסענו 3 דקות והוא הוריד אותנו בקצה הכי מרוחק של הכיכר, כך שהלכנו עוד קצת בעיר הלילית.
הרווחנו מסקנה שאכן "כולם שוקרת", שהעיר יפה בלילה ובעיקר שקטה, ושכדאי ללכת לישון כי מחר יום חדש.
תמונות מהיום הרביעי
[sgdg path="Drora china 4-2"]
