יום שני בדובאי, היכרות עם החלקים העתיקים יותר.
קודם כל ארוחת הבוקר, מזכירה בתי מלון בארץ, מלא אפשרויות, שני מטבחים (גילינו את השני רק למחרת) ומלא מרחב לשולחן נעים מול החצר. השעון מקדים בשעתיים אז קבענו יציאה לשעה 10:00 כך שהיה לנו זמן לשבת, להנות, לכן הלכתי לצלם את תצוגת האוכל המעניינת. למשל קיר הדונאטס שכמה דקות אחרי התנוססו עליו גם עיגולים עם סוכריות צבעוניות, נדלקתי על זה. עגבניות שרי בכל פינה ובכל סידור אפשרי, מלא מלא אוכל שאנחנו לא מורגלים אליו (בשר ואוכל חם על הבוקר) ולצד זה קפה עם פירמידות של סוכר. חמוד.
המסלול –
- שווקים ועיר ישנה (כי אין פה באמת עתיקות עדיין, הסטוריה קצרה).
- הגן הקסום שלמעשה קראנו לו גן הפרחים.
- גן הפרפרים
- חזרה למלון וארוחת ערב איפה שמתחשק.
מאחר וכל מרחב כזה היה פוטוגני מדי וצילמנו הרבה, הפרק הנוכחי מתמקד בשווקים והעיר הישנה.
נסיעה לעיר, דובאי לאור יום, שווקים והסטוריה
יום מתוכנן היטב שמתחיל בשווקים, ממשיך בפרחים ופרפרים ומקנח בארוחת ערב. לתיירים יש הרבה מה לחפש בעיר ואנחנו תיירים, אז הולכים לשווקים של התיירים וקודם כל לשוק הזהב.
שוק הזהב
כניסה מרשימה, המון זהב בכל מקום והבנה שהם באמת קונים את הדברים האלו כנראה, כל אחד והמנהגים שלו. הערך האנושי נמדד בזהב ואנחנו מתפעלים כמובן קודם כל מהמרחבים הגדולים ונוחות ההגעה לכל חנות, אחרי זה מהעושר העיצובי והעושר בכלל, ובסופו של דבר אפילו נכנסנו לחנות ובוצעה רכישה של כמה תכשיטים קטנים ועדינים, כולל עמידה על המקח כמובן, ושמחה בלב אחרי שהושגו כמה מתנות לכמה נשים במשפחה.
לקח זמן לשוטט בשוק הזה כך שהתאפשר לנו לשבת לנוח, להתבונן בעוברות ושבים, בנוצץ שלא מפסיק לנצנץ. הנה כמה תמונות להתרשמות קלה מהזהב הרב.
שוק התבלינים ושוק הטקסטיל
בשוק התבלינים רק חלפנו, יש בו מגוון תבלינים מטורף ברובו מוכר לנו ממה שיש כאן, אבל לצד הדברים ה"רגילים" יש גם מגוון חומרים שונים שחלקם טקסיים וחלקם לדברים אחרים שלא הספקנו לשאול ולהכיר. בכל מקרה השוק הזה ריחני ויפה.
אחריו הפלגנו לצד השני וחלפנו על פני שוק הטקסטיל בלי להכנס אליו, אבל כן הצלחנו לעצור בחנות אחת ולקנות כמה שמלמלות קיץ זולות באופן מפתיע וקלילות ונעימות ביותר. קנינו מלא…
הפלגה והליכה בסמטאות בין השווקים
המעבר משוק הזהב לשוק התבלינים דרש רק לחצות את הכביש ולעבור לצד השני של הרחוב, לעומת זאת שוק הטקסטיל והמסעדה שתוכננה לצהרים היו בצד השני של המים, אז גם הלכנו לנו בסמטאות וגם הפלגנו על סירה משעשעת כ-5 דקות מגדה אחת לשניה.
בדרך עברנו ליד מרחב שיש בו מסעדות וחנויות הודיות, קיר הכי עתיק בדובאי שמורכב מאלמוגים – שמנו עליו את הידיים והצטלמנו, ורחוב קטן עם מסגד אירני, חנויות ומקדש הודי – לא נכנסנו, רק חלפנו על פניו כדי להגיע למכונית ולהמשיך הלאה, עם המתנה קצרה של מזגן בחנות מלאה במוצרים הודיים משעשעים.
ממש לפני המסעדה חלפנו על פני מבנים שנראו עתיקים להפליא, מסתבר שזה בעצם קומפלקס בן 5 שנים, תיירותי לחלוטין (שתי התמונות האחרונות באלבום הזה).
אוכל במסעדת Local House
חשבנו להמשיך הלאה אבל הוחלט לעצור בכל זאת במסעדה, למרות שלא היינו ממש רעבים. צמוד למסעדה היתה גלריה שהצצנו פנימה וראינו בה ציורים יפים, לא התעכבנו והמשכנו הלאה.
המקום מוצל ונעים עם אוירה נהדרת, ציורי קיר של צמחיה ואנשים שמוסיפים לאוירת העליזות והקלילות במקום, תשומת לב לפריטים (מלח-פלפל מצחיקים) חדרי אירוח בצדדים עם מרחבי ישיבה על כריות בסגנון חופשי יותר, שירותים (עם ריח חזק של נפטלין) והזדמנות לנוח קצת מההליכה וההתרגשות.
בתפריט יש גם בשר גמל אבל החלטנו ללכת על אוכל צמחוני, עם סלטים, גבינות, פלאפל, חומוס וטחינה ושאר מטעמים. לקח זמן עד שהגיע, היה טעים להפליא והשיחה הקולחת הוסיפה לתענוג של ארוחת צהרים (פתאום היינו רעבים) משובחת.
אחרי ששבענו, קפה וקצת מתוקים ויצאנו החוצה לחכות לרכב ולהמשיך בטיול, גם החלק החיצוני שומר על האוירה הנעימה אז ישבנו שם ונהנינו מהכל.
