אראלה ודרורה מטיילות ברומניה, היום השביעי וכמעט אחרון 11.9.2015

טופליצה בבוקר, פנסיון רדום, גשם קל וקר.
אנחנו יוצאים בבוקר לפני שכולם מתעוררים ונוסעים למרכז העיר לקפה של בוקר וארוחה קלה.
בית קפה נחמד, ביצה עין, קצת ירקות, קפה מעורר ועוגה, ומלצרית חמודה שיודעת מעט אנגלית (היחידה בצוות) ומשתדלת מאד, שהלכה וביררה איך אומרים בבקשה, וחזרה עם חיוך גדול ו YOUR WELCOME גדול עוד יותר.
נכנסנו לרכב ויצאנו לדרכנו, בלי עצירה כדי להגיע לחברת ההשכרה בזמן (11) ולסגור את כל עניין התאונה בלי התחייבויות וכמו שצריך.

חלפנו על פני כבשים אדומות.
אחר-כך עברנו במהירות לצד עדר פרות שצעד במתינות בצד הדרך, אז יש תמונות, כמובן.

אחר-כך היו הרבה בתים מעניינים לאורך הדרך, כבשים שיצאו למרעה, יצאנו מהאיזור ההררי לעמק עם הנוף הפתוח, מדי פעם חלפנו על פני עגלה עם סוס, אנשים, אווזים…  אז הגענו לעיר הידועה רגין (שבדיוק לפני יומיים בילינו שם שעתיים מיותרות של שריטה ברכב וכל השאר…) והעיר עדיין יפיפיה, אפילו יותר מקודם.
הרחוב הראשי מקושט בסידורי פרחים שפיספסנו בפעם הקודמת, ואפילו צוענים בצד הכביש עם הבגדים הצבעוניים והמראה הייחודי.

רק כשיצאנו מהעיר קלטנו שהיה כדאי לעצור לשתיה ונישנוש קל, שהתממשו כמה דקות לאחר מכן בכפר קרוב, עם בית קפה לצד הדרך, עוגות מרשימות ושירותים יחסית נוחים.

אמא ואראלה נשארו בקפה, אנחנו הלכנו לחנות מקומית של חומרי בניין.
כבר בכניסה אפשר להבין שזה לא משהו שרואים בארץ, תנורי קרמיקה למטבח, יפיפיים, אם היה אפשר לקחת אחד לארץ אין ספק שהיינו עושים את זה, אבל המציאות מאפשרת רק תמונות, אז הנה תמונה.
כן קנינו כמה כלי אמייל לבנים ויפים, ועוד קצת שטויות לבית. המחירים מפתים, לא עמדנו בפיתוי.


חזרנו לדרכים, עוד קצת והגענו לקלוז'. אמא ואראלה נסעו לפנסיון ואנחנו החזרנו בשלום את הרכב לחברת ההשכרה, כשכל הניירת מסודרת ואין חיובים מיותרים על השריטות. נסיעה נוספת במונית והגענו לנוף המוכר של סייגו, הפנסיון הביתי.

מנוחת צהרים, אחר צהרים של סיבוב אחרון בכיכר העיר, אנחנו מרגישים כמו בבית, במיוחד עם הקפה והעוגה הטעימים שקשה לוותר עליהם.

ערב בקניון לקניות אחרונות לפני שחוזרים הביתה, קצת חנויות כמו שיש היום בכל קניון בעולם המערבי, ולא מפספסים את הסופר הענק שיש בו הכל, כולל מה שאנחנו לא צריכים אבל אי אפשר בלי, וכולל לחם, קרם שמנת, נקניקים וכל מה שצריך לסנדויצ'ים לטיסה, (שהתגלו כטעימים ביותר כמה שעות מאוחר יותר במהלך הטיסה הביתה).

ארוחת ערב שוב במסעדה הסודית בקומה התחתונה, עם מלצרית חייכנית שזכרה אותנו מקודם, שירתה אותנו נפלא, ונפרדה מאיתן בתמונה זוגית.

חזרנו לפנסיון שבעים ועייפים, ארזנו, הזמנו מונית לשלוש בבוקר (מי קם בשלוש בבוקר…), שהגיע מהר מהרגיל.נסיעה קצרה בכבישים ריקים, מעבר תכליתי בבידוק הבטחוני, וטיסה נוחה הביתה, וזהו, עכשיו רק נשאר לתכנן את הטיול הבא.
התמונות מהיום הזה נמצאות בלחיצה על התמונה הקטנה כאן

רומניה 11-9-2015