אין ספק שהגענו למקום הנכון, הכל מסביב מלא סירות במבוק במצבים שונים, ביבשה ובנהר. מישהו כנראה החליט מי יהיה השייט שלנו, אז הובלנו אליו וערכנו היכרות רשמית (הוא חייך בסינית ואנחנו חייכנו בעברית). הירידה לסירה עוברת בדריכה על כל אלו שמונחות על הקרקע, ובג'נטלמניות גמורה השייט שלנו עזר לאמא להתיישב בנוחיות על הספסל הכפול.
ברגע הראשון הדבר הזה נראה ממש לא יציב וקצת מעורר חששות שאכן יחזיק מעמד כששתינו יושבות עליו, אבל הוא לא נראה מודאג אז גם אנחנו ויתרנו על הדאגות ויצאנו לדרך.
ברגעים הראשונים מתרגלות למצב, מסתכלות מסביב, עוברות מתחת לגשר קטן, עוד כמה סירות במים לידינו, שתי סירות כפולות עם חבר'ה שמשפריצים מים ונהנים מהקטע, ודי שקט ורגוע.
זה לא נמשך הרבה זמן, מקדימה רואים שיש מפל, או יותר נכון סירה שמחליקה למטה – בתמונה רואים איך החלק האחורי מתרומם ואת הקדמי לא רואים בכלל, אלכסון אמיתי. ראינו כאלו אתמול, שמענו את הצרחות של אלו ששייטו שם, היה ברור שיש מפל. זה די מלחיץ אבל השייט שלנו רגוע לגמרי. 
מתקרבים למפל…
מגיעים…
עוברים מעליו…
ו…
הסירה מחליקה למטה, כל החלק הקדמי טובל לגמרי במים, הרגליים שלנו נרטבות, אנחנו צווחות לנו בהפתעה ומתפוצצות מצחוק באותו זמן. בתמונה השניה אפשר לראות את המפל שעברנו, אולי לא מרשים מרחוק, אבל מעליו זה היה משכנע ביותר!
הסינים מאורגנים לתיירים באופן מדהים –
כמה מטרים משם יש עמדת צילומים עם צלמים שכל תפקידם הוא לצלם המון תמונות בשנייה אחת, לתפוס את הפוזה המוצלחת ביותר, ולמכור לנו תמונה מודפסת ומנויילנת במחיר שווה לכל נפש. כמובן שקנינו, ואמנם האיכות היא של צילום מהדפסה, אבל רואים מספיק ברור מה עבר עלינו באותן שניות.
לחוות את החוויה הזו כבר בהתחלה גרמה לכך שהשתחררנו מכל המתחים – אם עברנו את זה בקלות אז כל השייט מן הסתם יהיה נינוח ונעים.
המשכנו בדרכנו השלווה לאורך הנהר והתחלנו לצבור חוויות ותמונות בהתאם –
דיג קורמורנים שעובד בשביל הדייג ולא בשביל התמונות.
עוד קצת וראינו גשר יפיפה שעברנו לאט מתחתיו, מימין ומשמאל המון סירות נוספות שמחכות לתיירים הבאים בתור.
מעלית לקחת את הסירות בכיוון הנגדי למי שרוצה דוקא לעלות בנהר ולא לרדת בו.
עוד תיירים שבאו להנות מאותה חוויה, ויש להם שמשיה כי התחיל לטפטף גשם. גם השייט שלנו פתח לנו שמשיה מעל הראש שמהר מאד קיפלנו חזרה, כי יותר נעים להפליג עם שמיים מעל, ולא נורא שיש כמה טיפות על הראש.
היו עוד מפלים בדרך, קטנים יותר, עכשיו היה ברור מתי להפעיל את המצלמה כדי לתפוס את הרגע הנכון ממש בהחלקה על פני המפל.
מזג האויר הקריר גרם לכל ההפלגה הזו להיות נעימה להפליא, והנוף זכה בעומק ערפילי קסום שהעניק מראה חלומי לכל התפאורה מסביב.
כל מקום שהסתכלנו לכיוונו לווה במשפט הקבוע של אמא – איזה יופי, וזה היה הקוד שצריך לצלם. הכל היה כל-כך יפה, המשפט חזר על עצמו המון פעמים, ולכן יש הרבה תמונות…
היו עוד חוויות בדרך, רובן מונצחות בתמונות –
חלפנו על פני אנשים,
ברווזים חלפו על פנינו,
ראינו אחרים עובדים בשדות,
התקרבנו לגדה לפעמים מימין ולפעמים משמאל,
עברנו כמה "דוכני אוכל" שמכרו דגים ועוד מאכלי נהר, ולשאלה של המשיט שלנו אם אנחנו רעבות ענינו בשלילה, הריח לא שיכנע עד כדי כך.
ההפלגה ארכה כשעה וחצי, היינו מוכנות להמשיך עוד מעבר לכך אבל הגענו לגשר שבו הסתיים המסלול.הודינו לשייט שלנו, עלינו לקרקע יציבה שוב כדי להמשיך בטיול היומי.
