מול השער המוביל החוצה מהעיר האסורה יש גבעה ומקדש, אי אפשר לפספס את הנוף שנגלה ומרמז על מקום ראוי לביקור, מה עוד שהגבעה היתה ברשימת האתרים שלנו.
מה שכתוב בויקיפדיה –
העיר האסורה מוקפת משלושה צדדים על ידי גנים קיסריים. מצפון פארק גִ'ינְגשָׁאן (景山, פין-יין: Jǐngshān), המוכר גם כ"גבעת הפחם", גבעה מלאכותית שנוצרה מהאדמה שפונתה בעת חפירת התעלה והאגמים שמסביב לעיר האסורה. לגבעה הייתה גם מטרה נוספת. בהתאם לעקרונות הפאנג-שווי, יש להסיט מדרכן רוחות רעות המגיעות מצפון, והגבעה הנמצאת מצפון לעיר האסורה נועדה להגן עליה. משום כך יש גם המכנים גבעה זו "גבעת הפנג שווי".
ראינו מבעד לשער את המקדש שם למעלה וחשבנו שהספיק לנו לטפס להיום, אבל בכל זאת נלך לראות. יצאנו מהעיר האסורה, עברנו את הכביש, נכנסנו בעוד שער גדול וחגיגי ונשמנו לרווחה – הגענו לטבע רגוע שנעים לטייל בו, בלי קירות גבוהים מכל הצדדים, עם רוח קרירה, עצים, צל ותחושה של מרחבים פתוחים.
בחרנו ללכת ימינה, פרחים ריחניים מכל כיוון, מעט אנשים מטיילים כמונו, דרך שמובילה קודם כל לשירותים ואחר-כך לשבת ולאכול משהו. המשכנו עד לרחבה מסודרת שיש בה כמה דוכנים וגם מסעדת פיצה (!), שמענו מרחוק אנשים שרים, ראינו אחרים עובדים בגינה, היה חם אז אנחנו פשוט נחנו קצת בקרירות של המסעדה הריקה, אכלנו עוגה לא סינית, והתלבטנו בין הליכה במעלה מתון שהוביל לכיוון כלשהו, או מדרגות. בחרנו כמובן במדרגות שיש לידן שלט הכוונה למקדש למעלה, בהחלטה לעלות רק קצת, עד המבנה הכי קרוב.
עם כל מדרגה גילינו עוד עצים מרשימים, כל פינה נוצלה למנוחה ולהתבוננות ביופי שמסביב.
עלינו ודי מהר הגענו למבנה העגול הראשון, עצרנו למנוחה קצרה, הסתכלנו והתרשמנו מהמבנה, מהנוף, הסתכלנו על גרם המדרגות הבא והוחלט שנעלה עוד קצת, עד המבנה השני שרואים מכאן.
בדרך גילינו שיש עוד דרכים המובילות למעלה, עם מדרגות פחות נוחות, בהחלט בחרנו בנתיב הטוב. עלינו כל פעם עוד גרם מדרגות, ואין ספק שללכת בצל בין העצים הרבה יותר נעים ונוח, מאפשר לעלות במאמץ מינימלי, וחוץ מזה אנחנו כבר בכושר נפלא.
עלינו למבנה השני, יותר אנשים נעצרו כאן, גם אנחנו.
רואים את העיר האסורה מציצה בין העצים, רואים את בייג'ין מסביב, בעיקר את הלחות באויר שיוצרת אובך קלוש ומסתירה את האופק.
מבט קטן למעלה וגילינו שאנחנו כבר כמעט בפסגה, עניין של מה בכך לעלות לשם ולראות לאן כולם הולכים, אז שינסנו מותניים ורגלים ועלינו. בלי להתכוון, ולמרות ההחלטה הראשונה הנחרצת שלא נעלה למעלה, מצאנו את עצמנו במקדש הפסגת הגבעה, ולא התחרטנו לרגע.
הדבר הראשון הוא האויר, רוח חזקה וקרירות מענגת בחוץ ובתוך המקדש.
הגענו והלכנו מסביב למבנה, משקיפות על בייג'ין מכל הצדדים, ונכנסנו פנימה.
אסור לצלם בפנים ולכן אנחנו עומדות בשקט, נהנות ממשב הרוח שעוברת מחלון אחד לשני (יותר טוב מכל מיזוג אויר), אנשים באים ומתפללים, מדליקים קטורת, עושים כל מה שבודהיסטים עושים במקדש, ואנחנו פשוט עומדות שם וצופות בהנאה.
הנוף הוא החלק השני שאי-אפשר לפספס. הכניסה הראשית של המקדש משקיפה על השער של העיר בקו ישר. הסימטריה מהממת, פשוט עמדנו והתפעלנו, והתחלנו להצביע לכיוונים השונים תוך כדי איתור מקומות שכבר היינו בהם. הנוף עם האובך שריכך אותו נראה ממש כמו הציורים הסיניים העתיקים, נשארנו לעמוד, להנות, לצלם ואז ללכת ולמצוא ספסל לשבת עליו.
הספסל הפנוי היחיד היה מול עמדת צילומים עם תלבושות מסורתיות. היה כל-כך משעשע שנשארנו עוד ועוד, ראינו את הצעירים מגיעים ומצטלמים, משתעשעים עם התלבושות ומצחיקים את הסביבה.
צחקנו, שבענו, וחזרנו.
לרדת במדרגות היה יותר פשוט, הדרך כבר מוכרת, בחרנו נתיב שונה בין הגינות, הרחנו פרחים אחרים, הפרענו לגננים ולזוגות הרומנטיים בפינות, יצאנו מהשער היישר לתחנת האוטובוס.
מכאן אין תמונות אבל יש סיפור:
הלכנו לאיבוד
החלטנו לנסות להגיע באוטובוס לגסטהאוס, ומקסימום נטעה קצת, לא יקרה כלום. האוטובוס הגיע ושאלתי אם מגיע לתחנה שצריך, הוא הינהן בראש ואנחנו עלינו. התיישבנו והנסיעה התחילה, אבל נראה שהוא התבלבל בנתיב ומתרחק מהמסלול, אז שאלתי את הכרטיסנית אם זה הכיוון הנכון ושתגיד לי בתחנה. היא לא הבינה מילה כמובן, אבל הבחור לידה ענה לי באנגלית מושלמת שזה ממש לא האוטובוס הנכון, שאנחנו נוסעות לצד ההפוך, אבל לא לדאוג, הוא יטפל בנו. מסתבר שהבחור למד רוקחות באוקספורד, חזר לסין, ועכשיו גר עם החברה שלו בעיר ומתפרנס מהמקצוע. דיברנו קצת על להיות סיני בחו"ל, על השמחה שלו לחזור לסין, על החיים בעיר ויוקר המחייה, ואז הגענו.
ירדנו בתחנה, עברנו לצד השני של הכביש, הוא הוביל אותנו לתחנת האוטובוס, ונרגע רק לאחר שהיה לו ברור שאנחנו במקום הנכון ויודעות על איזה אוטובוס לעלות. כמובן שהזמנו אותו לבוא ולבקר (אמר שישראל היא יעד מועדף להגיע מתישהו), ונפרדנו בחיבוק.
מרכז הקניות המקומי הנהדר
נשארנו בתחנה והתבוננו מסביב, ראינו שממש לידנו יש מרכז קניות ענק, השעה היתה בערך 16:00 ויש עוד זמן להסתובב, אז בהחלטה משותפת עזבנו את תחנת האוטובוס וההוראות המוקפדות ונכנסנו לראות מה יש שם.
מה שהיה שם הוא כמה קומות של חנויות, בכל קומה המון המון דוכנים שונים, דומה לשוק הפנינים אבל בלי מוכרים מעצבנים, והמחירים מותאמים למקומיים, נורמאליים יחסית, ואפילו כתובים על נייר ולא צריך לנחש. השעה היתה אחרי 16:00, הלכנו בקומת בגדי הנשים וקנינו כמה בגדים, עלינו לקומת השטויות ומצאתי לי שטויות, עברנו לקומת התיקים ואני מצאתי לי תיק גב נחמד, יחסית לנשים שקניות לא מהוות צד חזק באישיותן הצלחנו לא רע.
אוכל וחזרה בלי ללכת לאיבוד
חיפשנו משהו לאכול ולא היה בפנים, והם כבר התחילו לסגור את החנויות, אז יצאנו החוצה, ובאותו בנין בחוץ מצאנו מסעדה שאפשר להזמין בה אוכל לפי תמונות. כמובן שהצחקנו את הצוות בבחירה שלנו (לא ברור למה) וכמובן שבטח לא אכלנו את הדברים בערבוב הנכון, אבל נהננו מכל ביס וגם שילמנו גרושים על אוכל טעים וממלא.
אחרי כל הבילוי המפתיע והלא מתוכנן עלינו הפעם על האוטובוס המתאים וחזרנו "הביתה" להתקלח ולנוח. היה יום מלא חוויות, הגענו לחדר והבנו שאנחנו ממש עייפות, הלכנו "רק לנוח קצת" והתעוררנו בבוקר למחרת.
