קמנו נמרצות לאחר שנת לילה טובה, השעון רץ קצת קדימה בגלל הפרשי השעות ואנחנו יוצאות לכיוון העיר האסורה. אמנם הגסט-האוס קרוב, אבל מתברר שיש הליכה של לפחות שעה עד שמגיעים, ובדרך עוברים את כיכר טיאננמן הידועה.
הגענו לכיכר טיאננמן
והלכנו לאורכה הארוך ביותר, הצטלמנו, הזענו כי התחיל להיות חם, ראינו את סידורי הפרחים הענקיים, את המסך הענק, את המרחב… הענק. הכל גדול. מרשים ביותר.
ממשיכות לעיר האסורה
אחרי כמה תמונות מכל הזויות המשכנו הלאה, ירדנו מדרגות מתחת לכביש כדי לעבור לצד השני, עלינו והגענו לשער הגדול של העיר. השער ענק כמובן, עם דלתות גדולות וכיפות זהב של מסמרי ענק, כאילו הגענו לארץ הענקים. עברנו אותו ונכנסנו לרחבה (ענקית, אבל לא נחזור על המובן מאליו יותר), עוד שער, וגילינו שהיום העיר נסגרת מוקדם (או לא נפתחה לקהל, לא היה ממש ברור) ולכן אפשר רק לטייל בפארק מסביב.
אז הלכנו לכיוון הפארק
צעדנו מעט לאורך החומה, ראינו את האגם, נטמענו בין המוני האנשים, עצרנו כשעבר חיל המשמר בפעם השלישית, והיה חם אז החלטנו להמשיך הלאה ולחזור לעיר ביום אחר.
הלאה פירושו לטייל בחוטונגים שמסביב, הרחובות הקטנים הישנים שבאחד מהם נמצא גם הגסט-האוס שאנחנו גרות בו. יש רחובות יפים, יש רחובות צרים ומלוכלכים, אנשים שמסתכלים עלינו כמו שאנחנו עליהם, ילדים חמודים, ריחות פחות חמודים, ויצאנו לרחוב ראשי עם גשר, הפעם עם מעלית!
עברנו לצד השני וגילינו רחוב יפיפה של קליגרפיה, עם חנויות לממכר ציוד בהתאם, ניירות מכל הסוגים, מכחולים בכל הצורות והעוביים, דיו ופחם וכלים יפים. מחוץ לחנויות היו ציורים מונחים על המדרכות, לעיון ומכירה למעוניינים. נהננו להתבונן, עברנו לאט לאורך הרחוב עד הקצה, עד מקום של אוכל סיני טעים למדי וזול ביותר.
הזמנו ארוחה שיש בה ירק טעים, תערובת מוגשת חמה, אורז וכמובן מקלות אכילה, מזל שיש גם כפות… משם חזרנו בסאבווי (פעם ראשונה בטיול הזה שירדנו מתחת לאדמה לסאבווי) לנקודת המוצא ליד כיכר טיאננמן, וחזרה לנוח לקראת היום הבא.
