מתחילים את הבוקר כרגיל בארוחה מצויינת במלון ומנוחה קלה של בוקר.
קמים, מתמתחים, מחייכים ונכנסים לרכב כדי לצאת לאט לאט ובזהירות מהחניה, אחרי שאתמול היה מאתגר עוד יותר לחנות ברוורס את כל המסדרון הצר הזה (כבוד לנהגת, שוב!). הפעם יש לנו רכב חדש ונוח וסוף סוף אפשר להנות מהנסיעה כמו שצריך, אחרי שהחליפו עם המקרטעת מקודם.
יום נטול ציפיות, סמוקוב ושוק מקומי
כי שבת ולא ברור מה יש ומה אין, החלטנו לנסוע לאיזור כפרי כלשהו, אולי שוק או משהו כזה אבל לא רחוק מדי, בעיקר נוף וטבע, שמהר מאד מקיפים אותנו. עצים, נהר, אגם, כל מה שצריך כדי להנו מהדרך. הכיוון – עיירה בשם סמוקוב, רק כי היא בדרך יפה והיה כתוב שיש שם שוק של שבת עם כל מיני דברים חקלאיים ובלי תיירים.
כנראה שבאמת בשבת יש שם שוק מקומי כזה, רק שאנחנו הגענו בצהרים וחלק ניכר מהדוכנים כבר התרוקנו.
עדיין היו פירות וירקות שנקטפו בבוקר מהמשק הפרטי והגיעו טריים וריחניים לשוק בצבעים מרהיבים שקשה להתעלם מהם, פירות יער מכל מיני סוגים ואפילו אבטיח, דבש וריבות מעשה בית, פטריות שמעוררות את הדמיון ואפילו משהו שנראה כמו אורניות "שלנו"… קצת בגדים וקצת שטויות של שוק ובאמת בכלל בלי דברים של תיירים. החנייה חינם, שזה כיף בפני עצמו, אז באנו, ראינו, התרשמנו, קניתי דבש, אבל מעבר לזה עיירה מנומנמת שנפרדנו ממנה בקלות.
הגייזר בספרבה באניה
ממשיכים במסלול המעגלי לספרבה באניה לראות ספרבה באניה, העיר עם הגייזר. היינו שם לפני 8 שנים והופתענו לראות גייזר מעלה אדים באמצע העיירה, אז חשבנו שיהיה נחמד לחזור למקום ולראות איך השתנה ומשם להמשיך במסלול מעגלי חזרה לסופיה, מה עוד שלפי המפה יש שם מסעדות, ואנחנו בדיוק נגיע בזמן לארוחת צהרים.
נסיעה קצרה בנוף פסגות שטוח שונה לחלוטין מהיערות והאגם מקודם. שדות נרחבים והר רילה ברקע והגענו. הגייזר שם אבל קודם לאכול.
שתי מסעדות, בחרנו אחת מהן – מסעדת בוהמיה, או משהו כזה, וקיבלנו אוכל טעים להפליא, עם מלצר צעיר ונמרץ ומחירים זולים כיאה לעיר קטנטונת רחוקה מהמרכז, אבל בעיקר נהננו לשבת במרפסת ולהנות מהנוף, מזג אויר נעים בדיוק כמו שצריך. מנוחה נהדרת.
שבענו, הלכנו לראות את הגייזר, התישבנו וחיכינו בסבלנות כי היה כתוב שהוא מתפרץ כל כמה דקות ויכול להגיע לגובה של עד 18 מטרים.
הגייזר לא הסכים לנו ולא התפרץ, לא צמח לגובה אבל כן מריח מגופרית ובהחלט חם.
הגן מסביב לגייזר יפה ומטופח, עם צמחי סומק ועצי אגוזי מלך ושאר פרחים יפים לא מזוהים.
מיצינו וחזרנו לרכב לנסיעה נינוחה למלון.
ערב
העייפות מצטברת והמלון מאד משכנע עם ה"הפי-האוור" שלו, מה עוד שהבטן מלאה לחלוטין מהצהרים, אז בערב אמא נישנשה קלות ואנחנו יצאנו לרחוב, גילינו את נפלאותיו, קנינו ציור מאמן רחוב שהפליא אותנו בטכניקה שלו וסיפק לאיתן תמונת נוף חלומית כמו שהוא אוהב, ואפילו אכלנו ארוחת שף יוצאת דופן במסעדת Constantinoff RestoBar שעל השדרה, התלהבנו מהטעמים החדשים והיצירתיות (סלט עם גלידת תות-סלק?…) והאוירה הנעימה. וזהו, לישון.
