היום נוסעים קרוב, אבל טבע זה חובה.
החלטנו על ויטושה מכל הכיוונים – גם ההר וגם המדרחוב, והתחלנו בהר.
בעצם התחלנו בארוחת הבוקר הנהדרת והתאהבות מתמשכת במלון הקטן והנחמד שמצאנו, בניגוד גמור לרכב – מתכוונים להחליף אותו אחר הצהרים.
אז אכלנו, שתינו, התארגנו ויצאנו מהחנייה הצפופה והמאתגרת, והשתלבנו (נפלא, נהגת מעולה יש לנו) בכבישים המסודרים של סופיה.
כנסית בויאנה
נסענו ממש קצת לפאתי העיר ותחנה ראשונה – כנסית בויאנה. מבנה מהמאה ה-10, אוירה שקטה ומיוחדת, קטן ונחמד. לכנסיה עצמה לא נכנסים, אפשר ללכת מסביב, גן נחמד, חנות מזכרות עם הרבה קדושים ושקט ונעים.
הסתובבנו, ראינו, התרשמנו והמשכנו הלאה להר ויטושה.
תחנה שניה – נהר האבן.
קראנו שזה יפה אבל המקום הצליח להפתיע אותנו, עם אבנים ענקיות ש"זורמות" מראש ההר למטה, ומתחת לאבנים זורם הנהר.
החניה קרובה ממש כך שצעדים ספורים ודילוגים בין השורשים הביאו אותנו לאבן ענקית שצופה על הנהר.
שונה, מדהים ויפיפה, אז שינינו מיקום והסתכלנו מזויות שונות על היופי הזה.
אחרי התלהבות מרובה שתינו קצת מי נהר זכים ושוב הלכנו להסתכל על הערוץ המדהים הזה. אני (נועה) החלטתי לדלג קצת על האבנים הענקיות ולהתקדם במעלה הנהר ואמא שלי (סבתא דרורה) החליטה לצלם אותי, עשתה לי בוק…
מסעדה לא משהו
מיצינו, חזרנו לאוטו והמשכנו עוד קצת במעלה ההר, כי יש כביש (מקרטע) אז נמשיך (עם המכונית המקרטעת). לא ככה?
עוד יער ועוד קצת נוף והגענו למקום יפה שנראה כמו מסעדה, עם ילדים שמשחקים במרחב ואנשים שאוכלים, חשבנו שיכול להיות נחמד לאכול משהו קטן. אולי יהיה טעים.
… התאכזבנו.
…… ממש.
………. אל תגיעו לשם, לא מומלץ.
יצאנו לדרך חזרה עם משימה אחת נוספת – להחליף את הרכב באחד אחר כי זה עושה רעשים לא ברורים ומשהו השתחרר לו למטה.
עוצרים בתחנת דלק, נפגשים, מחליפים, מגלים את הפער בין מכונית טובה שנתנו לנו הפעם, לבין המקרטעת הקודמת. לא יאמן.
שדרת ויטושה
מלון, מנוחה, ואחרי זה יצאנו לשדרת ויטושה לטיול של יום שישי.
מלא אנשים, צבעוני ושמח, אכלנו שוב במסעדת רפי – חייבים לתקן את הטעם העצוב של ארוחת הצהרים.
אחרי זה הליכה איטית במדרחוב עד הקצה ומעבר – לתוך הפארק עם הרוח הקרירה והשמש השוקעת, כלומר – כמעט 9 בערב…
עוד קצת וזהו,
מלון ולישון.
